חזרה ליצירות
סיפורים

*

סילובאן לונג | (20/06/2012 23:22) | 116 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
כיום יש עוד אלפים כמוני, היום, הגרע, משתוקקים להצלחה. אלפים שווים לי ביכולתם, אלפים ישוו לי במעשיהם, ואיש מאיתנו לא יצליח!
איננו אלה אוסף אנשים אשר נפלו בין כיסאות ההצלחה, רוצים להגיע גבוה ובכך לא מגיעים לדבר. בכולנו ניכר הפוטנציאל, אותות נצנוץ באבן מכוסת בוץ, אך זה כל מה שאנו. אף אחת מאותן אבנים אינה יהלום, אף אחד מאיתנו לא יגיע לגדולה.
ללא ההשראה, כיתיבה הינה אוסף מילים חסרות משמעות, פיוטיות בצלילן אך אינן אומרות דבר. ללא הרגש אין בכתיבה אלה רשימה ארוכה של אותות וסמלים שאין בהם מאומה.
ובדברי, עם יש מישהו שירצה לדעת, בדברי אין פיוט ואין רגש, אין בהם אלה אותו רצון חודר, כמיהה מקוללת, תחינה להיות הטובה ביותר, מבלי דבר שיצדיק זאת.
בכל כוחי נסיתי לכתוב למען אותה הכרה שניתנת מלב הקוראים, ולא יכולתי. אין זאת סיבה טובה. וכל המילים, רשימות הפיוטים, יוצאות ריקות. אין בהן דבר לשבח, אין הן אלה אוסף צלילים.
מה שיש לשבח לא אוכל לכתוב לעולם, שכן ידי לא עומדות בקצב דמיוני, וכושר התמדתי נמוך. לא אוכל לסיים סיפור לעולם. לעולם לא העביר את תחושותי. לעולם לא אגיע לגדולה.
והינה אני יושבת כאן, מקוללת משני הצדדים. בידי יכולות כתיבה שלא יזכו בגדולת ההשראה המיוכלת, והשראה שבידי כותב מוכשר יכלה לפרוץ גבולות. ואיני יכולה לעשות באלו דבר.
נותרתי עומדת במקומי, אבן מנצנצת שלעולם לא תהיה יהלום, וכמוני יש עוד אלפים.

כל הזכויות שמורות

תגובות

חזרה ליצירות