חומות טרויה

מילותיי נחתו על חוף
שורות שורות מגינים , חניתות
גדודי ערגתי ראשונים
אחריהם אש סערות.

חומותיה מגן ביצורים
גדרותיה תיל דוקרים,
שעריה מנעולים סגורים
שומריה לא זזים.

משקיפה מעל החומה
צופה למרחקים,
איש לא יודע מחשבתה
מכאובים ואיסורים.

קרבות לב בלב
לא נגמרים,
דרכי הכאב
נופלים חללים.

סוס בונה אני
משביבי אהבתי,
מילה למילה אחבר
דוקר פצע המסמר.

בבוא הימים
סוסי לא ברמייה,
אל תוך עוצמתה אש
אותה אני כובש.