אָהֲבַת חִנָּם/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                       11.7.2012

אָהֲבַת חִנָּם/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

שֶׁנִּהְיָה מֵהַנּוֹתְנִים,

וְלֹא מֵהַמְּקַבְּלִים.

שֶׁנִּזְכֶּה לְהַקְשִׁיב,

לְכָל הַסּוֹבְבִים.

תָּמִיד "נַלְבִּין שֵׁן",

בְּחֹם וְאַהֲבָה.

נִסְלַח וְנִמְחַל,

בְּלֵב נָקִי מִשִּׂנְאָה.

נִתְחַלֵּק בְּאֹשֶׁר,

לֹא נִהְיֶה אָנוֹכִיִּים.

נוֹשִׁיט תָּמִיד יָד,

נִהְיָה לְעֶזְרָה נְכוֹנִים.

כָּבוֹד לֹא נִרְדֹּף,

נְוַתֵּר עַל פִּי רֹב.

לֹא נָרִיב לֹא נִתּוּר,

נִתְרַחֵק מִמִּלְחֶמֶת.

בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים,

נִהְיֶה רַחֲבֵי לֵב וְכֵנִים.

אָהֲבַת חִנָּם נְפַזֵּר,

לַקְּרוֹבִים וְגַם לִרְחוֹקִים.

"יִשְׂרָאֵל עֲרָבִים זֶה לְזֶה",

חֶסֶד יְסוֹבְבֵנוּ הָאֵל.

נִרְדֹּף שָׁלוֹם וֶאֱמֶת,

"יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".