בכלל לא

מדי יום היא נושמת אוויר לילה קריר. ריאותיה מתמלאות עצב. תוגה עמוקה לוטפת את גופה. 

היא ערירית ויתומה. אלמנת אהבה. 

רוח הים מהדהדת את כאביה, החול הזהוב מתערבב במליחות דמעותיה. היא מטביעה את רגליה באדוות הגלים, מבקשת להיעלם, כאן ועכשיו.

לא פעם היא מייחלת לעצמה מיני מיתות משונות, פעם זו דריסה ופעם מוות נשיקה. היו פעמים שהרחיקה לכת ודמיינה את הלוויתה. ואז נרעדה נשמה עמוק וחזרה להווה.

---

בנימין ושרה גרינשפן אינם אנשים צעירים, בכלל לא. בנימין, ששערו הלבין עם השנים היה כפוף ומכונס, שופע טוב לב וענווה. שרה הייתה ההפך ממנו. גבוהה ומטופחת, השנים לא ניכרו בפניה הצחות. היא ניחנה בלשון חדה והייתה אומרת כל אשר על ליבה, בין עם רע ובין עם טוב.

הם קראו לביתם הצעירה ימה כי אהבו את המצלול של המילה. ימה הייתה ילדה שקטה ומכונסת בעצמה. אף פעם אי אפשר היה לדעת על מה היא חושבת. כשהגיעה לגיל שמונה עשרה החל המצוד של הוריה אחר הבעל המושלם. הייתה להם רשימת מכולת שהכינו מבעוד מועד. עדיף שיהיה גבוה ותמיר, בעל עיניים כחולות ושיער בהיר. שלא יהיה יפה מדי, כדי שלא יוציא את העיניים לבחורות אבל חלילה לא מכוער. עדיף שיהיה ירא שמיים וירא מצוות, ורצוי שיעסוק במקצוע מכובד.
הם רצו בשבילה את הטוב ביותר אך לא הבינו שזה הטוב ביותר בשבילם.

והיא, יתומת אהבה שכמותה מצטיידת ברשימה המכולת ותרה אחר בחיר הוריה. בדרכה נתקלה בבחיר ליבה. הוא לא היה גבוה ולא תמיר, אינו ירא מאלוהים ואפילו לא מעצמו. הוא בעיקר אהב אותה כפי שאחר לא אהב מעולם. אבל בחיר הוריה הוא לא יהיה. בכלל לא. 

---

בהתחלה חשבה שזה רק עניין של זמן. שמתישהו הוריה יבינו שהבחור המושלם הוא לא מה שהסביבה מצפה שיהיה, שהמעטפות הנוצצות האלה סופן להיזרק לפח הקרוב. היא חשבה כך אבל נוכחה לגלות שטעתה. הוריה האמינו כי הבחור המתאים צריך לבוא עם כל החבילה לה הם ציפו. הם היו אנשים אדוקים והאמינו באל בכל ליבם. ימה לא ידעה אם היא מאמינה לו או לא. היו ימים שמיררה בבכי ואמרה לו כל אשר על ליבה, והיו ימים שהרגישה שאין לה אפילו למי לפנות.

היא חשה כי כל עולמה עומד על גשר צר שמתחתיו תהום פעורה, וכי כל תזוזה קטנה עלולה להפילו מטה. אך לא היה בה את האומץ לקום ולהיאבק על רצונותיה, מאווייה ותשוקותיה.

---

עוד החלב על שפתיה הצעירות, אינה יודעת מהי ומיהי, רק אוהבת וכואבת, קמה ונופלת, נופלת ומתרסקת. 

אלמנת- אהבה. יתומת תקווה. תפילה זכה שעולה.

---

בנימין ושרה גרינשפן אינם אנשים צעירים. בכלל לא. הם רוצים עבור ביתם את הטוב ביותר אך לא מבינים שזה הטוב ביותר בשבילם.