שיר השכונה

שִׁיר הַשְׁכוּנָה      בן יחיאל יהודה

הוואי שכונת גבעת גאולה בעיר רמת גן בה גדלתי משנת 1949  (ללא מים שנתים וללא חשמל עד 1956)

יְמֵי הַתּוֹם אֲשֶׁר בְּתֵימָן

רָגְשׁוּ, אֶעֱלֶה בְּתָמָר

מֵחַאשֵׁד, מַחֲנֶה עֲלִיָה

לַשְּׁכוּנָה אֲשֶׁר עַל הַגִּבְעָה.

עַל הַבָּמָה שְׁלוֹשָה טֵנוֹרִים

מוֹרֶה, שׁוֹחֵט וְגַם קַצָב

מוּל הַטָּף יוֹשֵׁב הַמּוֹרִי

תּוֹרָה צִּוָה לָנוּ בְּמִּקְצָב.

הַגִּבְעָה, שְׁדֵרַת הַסַּבְּרֵס

מִּשְׂחֲקֵי יְלָדִים

חֲמוֹר חָדָשׁ,  מוֹר בַּנַנַה

תּוֹפֶסֶת,  מַחֲבוֹאִים.

מַיִם, מִּן הַבְּאֵר שָׁאַבְנוּ

עֲשָׁשִׁית, תָּאִיר עֵינֵינוּ

הַקֶּרַח, בַּמַּקְרֵר יִשְׁכּוֹן

הַפְּרִימוּס, יְפָאֵר מָזוֹן.

וְאָז מַּגִּיעִים יְמֵי מָשִׁיחַ

עֵת חַשְׁמַל בְּבָתֵּינוּ הֵגִיחַ

נָמַס הַקֶּרַח הַפְּרִימוּס כָּבָה

גַּם הַמַּיִם אֶת בָּתֵּינוּ שָׁבָה.

אַלּוּפֵינוּ עָלוּ חֲמוּשִׁים

תַּלְמוּד,מִּשְׁנָה, סֵפֶר הַסְּפָרִים

בֵּית הַכְּנֶסֶת רָחַשׁ יְלָדִים וּזְקֵנִים

לָשֵׂאת תְּפִילָה, הַבְקִּיעַ שְׁעָרִים.

בַּשְּׁכוּנָה, הַכֹּל פָּתוּחַ

אֵין בָּרִיחַ, אֵין מַנְעוּל

לַשָּׁכֵן הַבָּא לָשׂוּחַ

לְאוֹרֵחַ נוֹטֶה לָלוּן.

אִמּוֹתֵינוּ חָבְרוּ יָחַד

בְּהַרְמוֹנְיה נִּפְלָאָה

כָּל שָׁנָה וְאֵין לִּפְסוֹחַ

אֶת בִּיקּוּר הָחֲסִידָה.

חַיִימַה בַּ-"חִינַה", קוֹלָה תְּסַלְסֵל

חֲתוּכָּה צָדוֹק, יבַדֵּחַ עַד כְּאֵב

הֶחָתָן, לְרֹאשׁוֹ מִּגְבַּעַת

כַּלָה חֲסוּדָה לְרֹאשָׁה מִּקְלַעַת.

שְׁאוֹנָם שֶׁל יְלָדִים

דָּעֲכוּ אַט עִם הַשָּׁנִים

גָּדְלוּ הַנְּעָרִים הָיוּ לַאֲנָשִׁים

הַפְרִיחַ קֵן עִם אֵשֶׁת נְּעוּרִים.

נֶעֶטְפָה הַשְּׁכוּנָה שְׁקֵטָה נֶאֱנַחַת

הָיְיתָה כַּאֲהוּבָה דּוֹאֶבֶת נִּשְׁכַּחַת

וְאָז... קָמוּ בַּחוּרִים שִּׁינְסוּ מָתְנָיִים

הֵקִימוּ עֲמוֹתָה בְּזֵיעַת אַפַּיִים

עַתָּה, חוֹסִים אָנוּ בְּצֵל כְּנָפַיִים

אַשְׁרֵי הַשְּׁכוּנָה הַנִּישֵׂאת עַל כַּפַּיִים.

אוגוסט 2010

*****