כך באמצע החיים בעונה של בין הסתיו לאביב, כשעדיין היה גשום בחוץ וקר, ירון הגיע למיון בביה"ח בו המלאך בלבן עובד. המחלה שפקדה אותו-מחלת קשה-מחלה שגורמת לאין סוף של כאבים וייסורים- ומשבשת את שיגרת החיים, מחלה שאין לה פתרון סופי, היא מכאיבה בכל האיברים הפנימיים. וירון שחושש מאוד מבתי חולים, נאבק בכאבים כבר מספר חודשים, כאבים שהתגברו והתעצמו מיום ליום ולא נתנו מנוח, לא היה מנוס מניתוח. ירון הגיע לביה"ח מכווץ מכאבים כאילו משהו בתוכו עמד להתפוצץ בכל רגע. ירון אושפז מיידית לטיפול והשגחה ובמשך 6 ימים שהיו כמו נצח, ובהמתנה לניתוח-שרק רצה משם לברוח. עד שפגש את המלאך בלבן-וכאן בעצם קרה הדבר המוזר והמדהים ביותר שלא יישכח כל חייו.
וכך הסיפור בעצם מתחיל....ביום הראשון בו פגש ירון את המלאך בלבן, גילה שבעצם המלאך בלבן, היא אותה רופאה שאליה היה פונה לייעוץ בכל בעיה שהייתה לו בפורום שיש לה באינטרנט ולפגוש בה מקרוב זה היה ממש מפתיע ומרגיע, והחשוב ביותר -מושלם. מהרגע הראשון בו היא נכנסה אל החדר לבדיקה, עמדה מולו רופאה ואדם עם חזות מדהימה, חייכנית סימפטית ואנושית. משרה אוירה מרגיעה בדיבורה ועדינה בטיפולה. היא בדקה את ירון וישבה מולו עם חיוך על פניה והתחילה להסביר לו על המחלה. גילתה יחס חם אכפתי וסבלני וכל מילה שיצאה מפיה בנועם-נגעה בנשמתו של ירון. היא חיזקה אותו במילות עידוד ואמרה שהכל יהיה בסדר-ומאז ירון ראה בה את המלאך-המלאך ששומר עליו, "אין רופאים רבים כמותה" –וליבו בה התאהב. בכל יום שהייתה מגיעה לבדיקה-עם חיוך תמיד-הייתה מקדישה לו מזמנה המוגבל להסברים על המחלה והשפעותיה, נותנת המון עידודים וחיזוקים ועם כל הכאבים מצליחה לגרום לו לחייך בכל פעם לרגעים קטנים-כתרופה ממש-וזה כל מה שירון הכי היה צריך כדי להסיר מעליו את המתח והפחד שהתעצם לקראת הניתוח. יום לפני הניתוח הגיעה המלאך בלבן אל חדרו של ירון לבדיקה ומכיוון שהיא מנתחת בכירה, שאל אותה ירון בנימוס אם תוכל להיות המנתחת שתנתח אותו כי היה בחוסר וודאות בכל מה שעומד להיות איתו. והיא ללא היסוס אמרה שתנסה לראות מה תוכל לעשות כדי לרצות את בקשתו. ולירון רק נותר להתפלל שהיא תהיה המנתחת שלו-והכל יהיה מושלם. היום הגדול הגיע וירון בחדר ההמתנה, מכינים אותו, מרגיעים אותו במילים, רועד כולו ולא שקט נפשית, שואל ירון: מי מנתח אותי? והתשובה הייתה שהוא בידיים טובות ויש לו מנתח מעולה. הכל בתוכו זעק, צעק-הצילו-לעזרה ולברוח כבר לא יכול ...הוכנס לחדר הניתוחים-פחד אימים, קשרו את שתי ידיו משני הצדדים, שוכב שרוע במיטת הניתוחים-לא יכול להזיז שום איבר בגופו. כולם מסביבו מסדרים, מכינים והוא בעיניו בוהה למעלה בתקרה השוממה-ובתפילה לה' קורא לישועה שתבוא לעזרו. ואכן התפילה התגשמה ,כאילו היה זה חלום, ניראה הזוי -מופיעה לה המלאך הגואל, המלאך בלבן-והיא ניצבת מולו לבושה בחלוק ניתוחים ומוכנה להיות לצידו, בחיוך ניגשה אליו מלטפת את ידיו ולוחשת לו: "הכל יהיה בסדר"-ירון תוך שנייה נמס בתוך תוכו וליבו נרגש כל כך-לא מאמין למראה עיניו, חייך אליה, ומהתרגשות ואושר דמעות זלגו מעיניו, נשם לרווחה, היה שליו ובטוח ותוך שניות שקע בשינה עמוקה. הניתוח הסתיים לאחר כשעה וחצי בערך וירון בחדר ההתאוששות מנסה להתעורר לחיים, לפקוח את עיניו בחוזקה, נילחם להתעורר בכל כוחותיו, כשסוף סוף הצליח לפקוח את עיניו ובטשטוש מועט-השאלה הראשונה שעלתה על שפתיו הייתה: האם הרופאה המלאכית הייתה לצידו כל הניתוח? והשיבו לו :כן,בהחלט. ירון קרן מאושר-הרגשה שאי אפשר לתאר אותה-הרגשת אהבה-אהבה מיוחדת לאותה הרופאה המיוחדת-או שזוהי צורת ביטוי כמחווה-כהבעת תודה. לזכות הרופאה המלאכית ייאמר שנתינתה-ללא תנאי מעידה על כך במציאות ועבורו היא-המלאך הגואל-במקום ובזמן הנכון ואין אדם שלא היה רוצה להיכנס לניתוח בלב שקט....לאחר הניתוח דאגה היא להגיע אל חדרו, לשאול כיצד הוא מרגיש, נתנה לו הסבר להמשך ואיחלה לו להרגיש טוב. ירון היה עדיין תחת השפעת ההרדמה ועם כאבים וקשה היה לו לדבר אליה-ובהתרגשות אמר רק-תודה רבה. וכמו כל רופאה הלכה המלאכית לדרכה להמשיך במלאכתה הרבה והעמוסה. וירון בתוך תוכו תוהה-אם יראה אותה שוב ושוכח לרגע שזה בית חולים-הוא מטופל והיא רופאה...ממש כאילו בתוך סרט. ומעניין מהו שמה? כך חשב לעצמו. שהרי הסתתרה בכינויה "אינג'ל", כשפניה הקסומות הביטו אליו מתוך אותו פורום באינטרנט.
ירון היה אמור להשתחרר למחרת הניתוח ולאור הבדיקות הלא תקינות והכאבים העזים שהיו לו מההרדמה החליטו להשאיר אותו ליום נוסף. לילה לפני השחרור עבר כסיוט בעודו מנסה לעצום את עיניו, דמותה של המלאכית לא משה מפניו -ופרץ של דמעות זולגות מעיניו פורצות ושוברות את המחסום שהיה סגור בתוך ליבו. לא הבין מה עובר עליו-מדוע עליו להרגיש כך מה השיבוש הזה בחייו? לקח נשימה עמוקה ואמר לעצמו שעליו להיות חזק -שזאת אשליה מתוקה-והיא רק רופאה ומנתחת שבזכותה ובידיה עבר הכל בשלום ובהצלחה-וזהו רגש רק של הבעה והכרת תודה. ביקש בתוך ליבו משאלה אחרונה שיזכה לראותה שוב וכך נירדם אל תוך הלילה. הגיע יום השחרור, ירון סידר את עצמו קורן מאושר מהניתוח שעבר בשלום, כבר הרגיש יותר טוב וחיכה לביקור הרופא, כשלפתע רואה הוא מרחוק בדלפק האחיות לא פחות מאשר את מי-כמובן את הרופאה המלאכית, כולו נרגש, לרגע לא דמיין שמשאלתו אכן תתגשם שוב ובעוד מס` דקות -תיכנס היא אל חדרו -אך מה יאמר לה? איך יגיב? עלו בו המון שאלות, עד לרגע בו היא נכנסה-עם חיוך על פניה , שאלה לשלומו-בדקה אותו, לקחה את הגיליון הרפואי בידיה, ישבה לצידו ובעודה כותבת את הסיכום לשחרורו פנתה אליו בקולה הרך ואמרה:"חשבתי שכבר השתחררת"! וירון נמס כולו, בוער בתוכו ומתרגש, מת רק לחבק אותה- כהכרת תודה, אך לא יכול, ירון לא אמר הרבה-ובחיוך אמר רק תודה רבה. ובכך הסתיים לו המפגש, המפגש האחרון והסופי. היא לדרכה פנתה וירון שוחרר לביתו.
ירון ניכנס לביה"ח לניתוח-ויצא עם לב שבור. מאותו היום נפשו לא ידעה מנוח-רוצה לפגוש בה שוב-לסגור מעגל-כל מה שרוצה זה לחבק אותה ולומר לה תודה בצורה אנושית וישירה-הרגש הוא מיוחד, הצילה היא את חייו, הרגע הזה לא יישכח לעולם עד סוף ימיו.
***
את שמה של המלאך הלבן ירון מעולם לא ידע, וגם הפורום באינטרנט שם היה מתכתב איתה נעלם. רק את פניה תמיד יזכור, אותן פנים שהציצו אליו דרך התמונה מן המחשב, אותן פנים ללא שם אותן זכה גם להכיר מקרוב. המלאכית חתמה רק בראשי תיבות על מכתבי השחרור. ודאגה להעלם לתמיד.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
