- חדר, פנים, יום
חדר עם חלון מסורג. נרות דלוקים על השידה ושטיח מרופט על הרצפה. מקררון ועליו מכשיר רדיו מאובק. שולחן קטן עם צלחות מלוכלכות וספרים בכריכה רכה. ליהי, 39, לבושה בכותונת לילה, עומדת ופניה אל החלון, זרועותיה שלובות מאחורי גבה. על המיטה שוכבת גילה, 35, לבושה בג'ינס ושריטה מכסה את מצחה. היא מתעוררת באנקה כאילו הקיצה מחלום רע ומנסה להזדקף.
גילה
איפה אני?
ליהי ממשיכה לעמוד בגבה אליה.
ליהי
האשה הקיצה, השעה החמיצה.
גילה מחככת את עיניה ומביטה סביב, ממששת את ראשה.
גילה
אלוהים. הראש שלי. מה...
מה אני עושה פה?
ליהי
מדוע לחקור? ממילא
הכל שחור.
גילה מביטה בה בחשד ומנסה לקום מהמיטה. היא כושלת ומייצבת את עצמה בעזרת השידה.
גילה
מי את לעזאזל?
ליהי משחררת את זרועותיה ומושכת את הווילון על החלון. מסתובבת אל גילה ונועצת בה מבט שווה נפש.
ליהי
אני לא עזאזל. אני
ביתו של האל. ואת באת בזרועות
הזקן, עוד ציפור בקן.
גילה מעיפה שיער מעל פניה.
גילה
את לא נורמלית, זה
מה שאת.
ליהי מחייכת חיוך אפל ומניעה את אצבעותיה באוויר.
גילה פונה אל הדלת, מסובבת את הידית ונוכחת לדעת שהיא נעולה. מטלטלת את הידית בכוח, ללא הועיל. מסתובבת אל ליהי שצופה בה בלא הבעה.
גילה
תפתחי לי את הדלת.
ליהי מנידה בראשה.
ליהי
אי אפשר. הכל כבר נגמר.
גילה קופצת אגרופים.
גילה
תקשיבי לי גברת
פרנקנשטיין, מספיק עם הבולשיט
הזה. אני רוצה לצאת מפה.
עכשיו.
ליהי מחווה בידה אל הדלת.
גילה
איפה המפתח?
ליהי (לוחשת)
אין שום מפתח. את
הכל הוא לוקח.
גילה
על מה לעזאזל את מדברת?
ליהי
כדי למנוע שיגעון,
יש צורך בביטחון.
גילה בועטת בדלת בכוח ברגליה ואגרופיה.
גילה
הלו! תפתחו לי!
תפתחו כבר קיבינימט!
תפתחו!
ליהי מטה ראשה הצידה.
ליהי
אין שם רבים, רק
אחד. והוא תמיד מתהלך לבד.
גילה נשענת על הדלת, חסרת כוח. היא מורטת קווצת שיער בעצבנות.
גילה
מה קורה פה?
על מה את מדברת?
ליהי
הוא מביא נשמות בודדות
שאחרת היו ניצודות.
גילה
מה- אלוהים. הוא
איזה סוטה מין או משהו?
ליהי מנידה בראשה לשלילה.
גילה
והוא... הוא כלא גם
אותך?
ליהי ניגשת אל השולחן ומעבירה עליו אצבע בעיניים עצומות למחצה.
ליהי
זה לא כלא. עבור נואשים
ונזקקים, זהו פלא.
גילה מחטטת שוב בכיסיה.
גילה
טוב, בשבילי זה
כלא. פאק, איפה
הסיגריות שלי?
ליהי
אסור להכניס לכאן
דבר. יש אסור ויש מותר.
גילה
אהה. הבנתי. השמוק הזה הוא
גם חטטן, נוסף לכל.
גילה מתיישבת על קצה המיטה, אוחזת בראשה.
גילה
הראש שלי כואב
רצח. יש כאן אקמול,
או שגם זה מסוכן?
ליהי
הכל מסוכן עבור
מי שלא מוכן.
גילה
תפסיקי לדבר ככה.
אני לא אוהבת את זה.
ליהי מנערת אבק מעל אצבעה.
גילה
כמה... כמה זמן
את כבר פה?
ליהי
לא סופרת את הימים.
השמיים זורחים, השמיים מאדימים.
גילה קמה ומתחילה להסתובב בחדר, נמנעת מלהתקרב לליהי.
גילה
איך לעזאזל הגעתי
לפה? אני רק זוכרת
את ה...תאונה שהיתה לי.
רדפו אחריי. כמה גברים
עם מסיכות ומקלות. ואז
נראה לי שאיבדתי
את ההכרה.
ליהי מושכת קלות בכתפיה.
ליהי
העולם הוא סכין
עבור מי שלא מאמין.
גילה נוחרת בבוז.
גילה
תשמרי את עוגיות המזל שלך
לאחר כך, בסדר? תגידי לי
איך יוצאים מפה.
ליהי
בחוץ הכל נגוע.
כאן הכל רגוע.
גילה מפסיקה להסתובב ומניחה ידיים על מותניה.
גילה
מה, את לגמרי...
ליהי מפשילה את כותונת הלילה שלה עד החזה. היא עירומה לחלוטין תחת הבגד וגופה מכוסה צלקות וחבורות. גילה פולטת אנקה.
גילה
אלוהים שבשמיים הכחולים,
מי עשה לך את זה?
ליהי עונה בהושטת אצבע אל החלון. גילה ניגשת אליו באיטיות, נזהרת לשמור מרחק מליהי. היא מביטה החוצה. מהחלון נשקף נוף של גבעות מכוסות ערפל. קול יללות מרוחק עולה מהן ונקטע בפרצי צחוק מצמררים ומהדהדים. גילה מכסה את כתפיה בזרועותיה ומתרחקת.
גילה
אני רוצה לעוף מפה.
הבנת אותי? לא אכפת לי
מי זה הזקן שלך,
אני רוצה לצאת. עכשיו.
ליהי מגישה אצבע אל שפתיה.
ליהי
ששש!
גילה מסתובבת אל הדלת.
גילה
מה...
קול צעדים כבדים ואיטיים עולה מעברה השני של הדלת, הולכים ומתקרבים. יחד איתם נשמע קול נשימה חורקנית ומתכת מצטלצלת. הצעדים נעצרים לפני הדלת. גילה קופאת במקומה, חסרת יכולת לזוז. מפתח מסובב במנעול והדלת נפתחת בקול צורם.
