ספינה טרופה

שריקה , בלבול , חוסר הגיון , פחד , מעצור , ייאוש , כאב , הזיות .
אדם אחד עורר בה פעם את כל אלו ,
אדם על ספינה טרופה , אדם שהכאב בו קודם לשמו , מסתורי כענן , ויפה כמו הים .
איש אחד בעל שם , בעל אהבה וחיים , איש בעל חצי חיוך .
" לעולם אל תוותרי " פעם הוא אמר והיא הלכה מבלי להשיב .
אדם מעורר השראה הוא היה .

כל שרצה היה הוא שלא תלך היא בדרך שלו , הגן עליה פעם ושמר עליה מכל משמר ואז הוא נעלם , ביום מן הימים , כאילו ארז לו תיקים משכבר הימים , ארז ועזב לארץ אחרת .
ואולי לעולם אחר הייתה היא לפעמים חושבת , וכשראתה אותו בדרכים הייתה בטוחה היא שהוא רק בראשה עד שיום אחד לפתע פנה הוא אליה בדרכה לשאול לשלומה , לשאול אותה לאן נעלמה , ואז הבינו יחדיו שאחרי הכל הייתה היא זו שעזבה .

עברו לילות עברו ימים ,  השמש שקעה והעננים היו מתרבים והוא נכנס אל חייה והיא אל חייו והדבר היה כמעט בלתי אפשרי אך קיים , אך אסור , אך כאוב וקיים .
והבלבול היה בה ונותר בה , והכאב הלך ונעלם , והאהבה הלכה וצמחה לה אבל כמו תמיד נשארה רק בתוך הלב , ואם היה הוא מתאמץ לראות היה רואה אותה בעיניים .

ואין היא ידעה על מי היא מדברת כי היו הם אלפים בחייה , אבל אחד , אחד היה הוא שהיה תמיד מעבר לגדר , אחד שלא משנה איך הייתה מנסה היא לפשט את הדבר הייתה משתגעת ממחשבותיה עליו שהרי הוא ורגשותיה אליו כמו תמיד , לעולם , בלתי מוגדרים .

ונשארו הם שניים תמיד , בחירה חורצת גורלות ובכל פעם בחרה בשני על פניו , ובסופו של יום רצתה יותר מכל , לחצות את הגדר .
והוא , בדיוק כמוה , הוא לעולם לא ידע שבסך הכל תמיד דיברה על שני חלקיו כעל שני אנשים ,
לא ידע הוא כי תמיד היה זה הוא , הנבחר לעולם , אך לא מכיוון שזו הסתירה זאת מפניו אלא מפני שזו לא הודתה בדבר בעצמה .