מרד הנעורים.

   מרד הנעורים.מאת זיגי בר-אור

אבא ואמא שלי קצת משונים,
למרות שבטוח שאותי אוהבים,
כי תמיד אומרים לי מה לעשות,
כאילו אני תינוקת בגן בובות.

"עכשיו תתלבשי וכעת תתרחצי,
צחצחי את שיניים וכעת תאכלי,
תכיני שיעורים וסדרי החדר..."
למה מפקדים עלי, זה לא בסדר.

אני יודעת מה צריך לעשות
תמיד ועכשיו, בלי כל שהיות,
אך דווקא שהם תמיד מצווים
אני עונה: לא, שברו את הכלים.

הם בכעס על שלהם עומדים
ואני בשלי כי בליבי אלוהים,
אני ילדה גדולה שכבר מבינה הכל
ויודעת מתי להתרחץ ומתי לאכול.

עלי לא יצוו, שיביאו שוטרים,
מה הם חושבים, שהם אלוהים,
ואני דווקא אעשה את ההיפך
שילמדו להם לקח ויעבדו בפרך.

אבל כשאגדל אגיד להם על הכל סליחה,
כי לא רוצה שילדיי יחלו באותה מחלה.