שֵׁפֶל וְגֵאוּת/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                           22.10.2012

שֵׁפֶל וְגֵאוּת/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בְּיָמִים שֶׁל שֵׁפֶל,

שָׂח לֹא הַגַּב.

מֵעֹמֶס וּמֶתַח,

שֶׁחֲבֵרוֹ לְאֶחָד.

נָמַס הַחִיּוּךְ,

הָעֶצֶב נִשְׁקַף.

קוֹדְרוֹת הַפָּנִים,

קוֹפֵא הַמַּבָּט.

הַחִיּוּךְ נָמוֹג,

כְּבוּיוֹת הָעֵינַיִם.

הַכְּאֵב חוֹרֵט,

עוֹד קֶמֶט אוֹ שְׁנַיִם.

הָאָדָם שׁוֹכֵחַ,

אֶת כּוּר מַחְצַבְתּוֹ.

מְחַפֵּשׂ לוֹ מִפְלָט,

לְהַטְבִּיעַ יְגוֹנוֹ.

יַעֲלֶה שׁוּב חִיּוּךְ,

 עִם בּוֹא הַגֵּאוֹת.

הַפָּנִים יָאִירוּ,

תֵּעָלֵם הַלֵּאוּת .

כַּאֲשֶׁר זֶה יְקָרָה,

הוּא יוֹדֶה לַבּוֹרֵא.

בְּלֵב מוֹדֶה וְגוֹאֶה,

יֹאמַר הַ"גּוֹמֵל".