-

אנו מתרפאים לאט מהשריטות שחרתנו אחד בשני,

הגלדים כבר כמעט יבשים כשאתה מרפרף בשפתותיך על הפצעים שייצרת בלבי.

מנשק ופותח אותם מחדש.

ונראה שזו התרופה היחידה למחלה הכרונית שנקראת אהבה.

ובין נשיקה לנשיקה אנו ממשיכים בשריטה והלב צמא וכואב משתוקק וחרד.

והימים עוברים ורציתי לעזוב ולהגליד קצת בעצמי, רציתי לנסות ולשבת בזרועותיה המלאות של הבדידות. אבל אני נשארת מכאיבה וכואבת

אוהבת