אני פוקח את העיניים, אני בבית. כן, אני יודע שזה הבית, הינה הספה הזוועתית בצבע בורדו כסף שקנינו אני ומיטל לפני שנה בשוק הפישפשים. הקירות ערומים, אין דבר מלבד הספה וסוס בצבע ארגמן שעומד באמצע הסלון ומביט בי.
"סוס... ? " , קיבינמט, כנראה שאני הוזה. לא יכול להיות, סוס ? בתוך דירה ? בקומה השלישית של בלוק ?
הוא מביט בי בשני עינייו ואז נושף ורוקע ברגלו. לעזאזל, אני בטח הוזה. אני אוחז בשני ידיי בראשי ועוצם את עיניי, ואז פוקח אותם, הוא עומד שם מולי ומביט בי בשני עיניים גדולות.
"זה בטח חרבוש, הבן זונה מכר לי חומר מקולקל, מביא לי הזיות וסבטוחה שלמה בתוך הראש. לא יתכן שיש כאן סוס."
אני עוצם את עיני שוב, ושוב פוקח אותם, והוא עומד שם ומביט בי.
"מה אתה עושה כאן ?" אני שואל ספק את עצמי ספק אותו.
הוא רוקע שוב ברגלו מתקדם אלי ונושף, אני מרגיש את הרשף בפני.
"השאלה לא מה אני עושה כאן, השאלה מה אתה עושה כאן ? "
"סוס מדבר ?" זעקה עולה מתוכי .
זה על בטוח חרבוש , הוא דפק אותי, הוא לא יכול לשכוח את מה שעשיתי לו בכיתה ה' . הוא בחיים לא יסלח לי על זה שהכנסתי לו את הראש לאסלה והורדתי את המים.
"מה אני עושה כאן ? זה הבית שלי, מה אתה עושה כאן ? "
"לחור המסריח הזה אתה קורא בית ? אפילו האורווה שלי יותר מרווחת ועל בטוח יותר נקיה ."
"יא בן של זונה, לך מפה, סוס, מה אתה רוצה ממני ?"
"דבר נקי, אתה שומע ? אם אתה ממשיך ככה אני מביא לך אחת ישר לביצים ואז תצטער שקללת את סוס, אגב זה השם שלי, סוס ."
זה לא יתכן, סוס, מדבר, אצלי בסלון ?על בטוח אני הוזה. מה קורה לי ? משהו לא בסדר, בטוח שמשהו לא בסדר.
"בטח שמשהו לא בסדר, סתכל על עצמך."
" Fuck אתה גם קורא מחשבות. "
"לא צריך לקרוא מחשבות כדי לדעת שמשהו דפוק אצלך, תסתכל על עצמך, קום, גש למראה, ותסתכל על עצמך." הוא דוחף אותי בעזרת ראשו לכיוון המקלחת ואני נגרר אחריו.
אני מביט במראה הסדוקה שעל קיר האמבטיה, הפנים כחושות, עצמות הלחיים בולטות מאוד, העיניים אדמות מתחתם שקיות שחורות וצלקת טריה שהגלידה בקושי מתחת לעין הימנית. השפתיים יבשות, העור בגוון צהוב אפרפר, על הידים חבורות כחולות וכתם כחול ענק ליד הצלעות.
"תסתכל על עצמך," צהל הסוס וצהלתו התרחקה,"תסתכל על עצמך, עצמך צמך צך " נשמע כמו הד שחוזר על עצמו.
אני מביט בעצמי, מביט בצלם האנוש שעומד מולי. מביט היטב ולא מסב את המבט. מביט היטב היטב במראה לתוך העיניים שמסתכלות, מסתכלות על הדמות שלי. שום דבר ממה שאני רואה לא דומה לי מלבד אותו המבט שנשאר שם, אותו המבט.
"נעשן משהו ?" שאול אותי הסוס שאני חוזר למרכז דירת החדר.
"אני לא מעשן איתך כלום, אתה בכלל לא קיים, תעוף מכאן.חשבתי שבכלל הלכת."
"יש כאן ריח של עשב, זה עושה לי תאבון," אמר הסוס וקינח בצהלה וברקיע חזקה ברגלו.
העיניים נתקלות בספה הזוועתית והגוף נגרר אליה באחת. אני מביט לחלל החדר הריק, מסתכל סביבי ועוצם את עיניי. אחר כך משפשף בכוח את עיניי ופוקח שוב.
הוא מביט בי "אכפת לך לסדר לי את הרעמה, היא יושבת לי על העיניים, זה קצת מפריע, אתה יודע. האמת שהייתי מקצר אותה בשמחה אבל הנקבות מתות עליה, יש לי מונטין , אתה יודע איך זה," הוא צוהל שוב והפעם מושך את הצהלה.
"ששש השתגעת ? תיהיה בשקט, אתה מאיר את השכנים. רק חסר לי שמשהו יבוא ויראה אותי מדבר עם סוס, מאשפזים אותי ישר."
"אם אתה שואל אותי אתה זקוק לאישפוז, ולא ליום אחד."
"אני לא שואל אותך" רגע ארוך של שתיקה, "טוב, מה אתה רוצה ממני ? תעוף מכאן ."
הסוס מביט בי, ואני נשבע שיש לו מבט נעלב. אחר כך הוא מרים את ראשו ומנער את הרעמה מעיניו . אני עוצם את עיניי ונשכב על הספה, מנסה בכוח להתאושש, מנסה לחזור לעצמי, ולפחות לדעת,
מה אני עושה כאן ?
לאן נעלמו כול הדברים שלי ?
ומדוע לכול הרוחות אני מדבר עם סוס שעומד אצלי במרכז הדירה ? .
