כנפיים שבורות

האבנים לצד הדרך
הכאב
הידיעה
הכל נשמר שם
המתין לרגע הזה
לצאת
זכרונות נאספו
בין יבשות רחוקות
מי שהרחיק כדי לשכוח
אך לא יכל היה
גם שמות נצרבו
כמעט בכולם
בכאב
דמעות המתינו שנים
לזלוג על עין יבשה
בכי עצור שנשבר
בלי לעצור
ורק שם אחד חצוב 
נותר מאז למזכרת
בתוך נקודת הזמן ההיא
שחשבנו שישכח
שנמשיך משם ללכת
בלי כאב
והוא המתין שם 
בכל אחת מהדרכים בהן הלכנו
כדי להזכיר
שלא נוכל לשכוח לעולם