משחררים את המילים

אחרי ששחררנו את המילים

מהלפיתה שלנו

לא השארנו לעצמנו מספיק מקום

להרגיש אותן זורמות במורד הגרון

עמדנו כבויים ממסע ארוך

דמיינו את עצמנו

מגיעים אל קצה ההר

האבנים התדרדרו, היינו חזקים

אבל בסוף גם האלים בוכים

על מה ויתרנו

מה היה שלנו

נסיעות ארוכות, דירות ללילה

מיטה חמה

כל מי שאהב פעם, ידע לוותר

אחרי ששחררנו את המילים

לא יכולנו להשלים עם הגזרה

הן היו יפות, אבל לא שלנו

זה מאבק שלא מצליח להסתיים

אולי נתרפק , אולי נשקע

בואי נתאהב , לפני שיהיה מאוחר

עומדים מול האור

מחכים שמשהו יחנוק אותנו 

דמעה , אולי מועקה

שום דבר לא שובר אותנו, רק מה שנשבר

ואיך זה, שבסוף אנחנו משתחררים

מהימים, מהרגעים

שלומדים אותנו

בואי נתאהב, לפני שיהיה מאוחר

אחרי ששחררנו את המילים מאחיזתנו

לא נותר לנו דבר להצהיר עליו

מה היה שלנו, על מה נוותר

רגעים פעוטים, ימים ארוכים

גם בלילות אנחנו שוקעים