הטוב בממשלים הוא הממעיט למשול

הנרי דוד ת'ורו ציטט בספרו- אי ציות אזרחי, את המשפט הבא: "הטוב בממשלים הוא הממעיט למשול". לפני שלוש שנים התלבטתי עם עצמי מה עדיף יותר: להתעסק עם מילים או להתעסק עם מספרים. עכשיו אני יודע, מילים זה אני. אני לא בן אדם ריאלי. אני נותן לדמיון וליצירתיות שלי לעוף קדימה. בתור נער מתבגר אני זוכר את עצמי בלוגר. הייתי יושב שעות מול המחשב וכותב שירים למגרה. אמרתי לעצמי להיות טוב למגרה זה לא מספיק, אני צריך להתקדם עם עניין הזה. עברו כמה שנים התקדמתי וכתבתי כמה טקסטים ל"מעמול" (מגזין תרבות לסטודנטים בספיר) וגם ל"מקומון" בפתח תקווה. הייתי מאושר עד הגג והאמת (אני רוצה להיות כן) זה נתן לי תחושה של הסתחררות קלה ואופוריה גדולה, אופוריה שלא נראתה אחרי מלחמת ששת הימים ב-67, כי זה הגשמת חלום. אבל איך אומרים, אחרי כל עלייה (אם לא מועדים) יש ירידה, ואחר כך אתה מיצב את עצמך ומנסה לעלות בדרך אחרת. (לא באותה דרך, כי בכל זאת אני אדם שאוהב שינויים)

אני עדיין לא סופר או כתב או מתיימר להיות, אני לומד ומתלמד. אני יודע שאני עושה את מה שאני אוהב, לפעמים זה יוצא לי טוב, ולפעמים זה פשוט יוצא לי הכי גרוע שיכול להיות. בימים פחות טובים שלי אני כותב את מה שאני חושב על הדף, לא מנסח את זה כמו שצריך (כותב דיבור)  ולא עורך את הטקסט שלי. למה אתם שואלים? עייפות, תחושה של הצלחה יתרה וויתור, כי נמאס לך להתעסק עם זה. ישבת על הטקסט הזה שלוש שעות ואתה רוצה להעיף את זה כבר למישהו אחר.

מישהי מקצועית אמרה לי פעם: "חלומו של כתב/ סופר, זה להגיש טקסט מבלי שיגעו בו", אבל בשביל להגיע לרמה כזאת, אתה צריך מיומנות רבה בכתיבה, זה לא רק כישרון ותו לו. גם לצייר יש כישרון או לשחקן יש כישרון. שחקן אף פעם לא יעלה על הבמה בלי שהוא מוכן או בלי שהוא קרא את הטקסט מליון ואחד אלף פעם ומכיר את הדמות שהוא עושה בעל פה, במיוחד עם זה בפרמיירה או בהצגת בכורה. זה לא מקצועי והוא אף פעם לא יזלזל במקצוע שלו. הכתיבה הכי טובה זאת המחיקה. בן אדם יכול לכתוב הרבה דברים, אבל אם הוא לא עורך את עצמו זה פשוט לא עובד. וזה לא יעבוד. עבודה קשה להיות כתב או סופר, אם בחרת בזה, שא בתוצאות ויש להן מכיר כבד. אם אתה מגדיר את עצמך כחובבן ואתה כותב בשביל הכיף שלך. אז מברוק, יש לך את זה. אם אתה רוצה להיות מקצועי – ערוך את עצמך.

"הטוב בממשלים הוא הממעיט למשול" – מסקנה בסיפור הזה. אתה חושב שאתה הכי טוב, עד שאתה מקבל מכה, מרידה, חינוך. הטקסט שלך היא המדינה שלך, אתה יכול לעשות איתו מה שאתה רוצה. אבל אם מקבל את הזכות לטעות או כופים עליך לשנות משהו, תלמד לקח, עכשיו הציבור מושל ולא אתה. זה טוב? תלוי בך. אתה יכול לעזוב הכל ולהשליך את הכל לפח או שאתה לומד מזה. כולנו בני אדם, כולנו טועים. מושל רע זה מושל שדעותיו הוא משאיר לעצמו, מושל טוב זה מושל שלומד את האחר ומבין את צרכיו. מישל פוקו אמר פעם: "טקסט הופך לטקסט רק כאשר הוא חשוף למבט". כשאתה מביא למישהו אחר לקרוא את הטקסט שלך, אתה חייב להניח את "השלטון" בצד ולתת למגיב את "שרביט המלוכה" וקח לך את "שרביט ההקשבה".