גן השושנים

מתוך "פרחי גני- מסיפוריה היפים של אמא"

             זהבה משעלי-זיכרונות-סיפורים-ושירים (ינואר 2015)

סיפוריה של אמא מהדהדים היטב בראשי, מידי שבוע היא מספרת לי 

סיפור נוסף מילדותה ומעלייתה ארצה והתאקלמותה בארץ ישראל.

ארבע שנים של סיפורים יפים, אותם אקבץ עם סיפורים נוספים, לספר שהוא כולו יהיה מלא בסיפוריה של אמא. לפעמים אמא כל כך התלהבה בסיפוריה שלי פתאום נדמה כי אולי אמא לא ממש מדייקת בפרטים, ואולי בגלל גילה הצעיר מאד דאז, חלק מסיפוריה הם זכרונות או סיפורים ששמעה מאחרים. ובכל זאת דליתי מספיק חומר לטיוטות אותם אהפוך לסיפורים רבים ויפים.

****

הנה אני יושב שוב בביתה של אמא, "גן השושנים" הפרטי שלה, בית הולדתי. אוהב אני את "גן השושנים של אמא", טמונים שם המון סיפורים יפים, ואת אותם סיפורים יפים השושנים עוטפות בחום.

וציפורים לוחשות, ופרפרים לוחשים, מחלונה של אמא הם מציצים,

מזכירים לי ימי ילדות ותפנוקים, חיבוק נשיקה ואהבה. אמא יושבת מולי והסיפורים שוצפים כממטרים בחלד, מתובלנים בעלי כותרת יפים וחכמים, ספוגים במשלים ודברי חוכמה רבים.

הולדתה במוסול-עיראק (כנראה ב1923), בשם זכיה לוי, לשמחה ומרדכי לוי, הבת הקטנה למספר אחים אשר חלק מהם לא שרד, והם נותרו רק ארבעה, אח ושלוש אחיות, למעט יונתן אשר נרצח.

ילדותה של אמא בניכר, עלייתה ארצה (1927-או 1933) בנפתולי הדרכים ובפיתולי הדווי. וחייה המבורכים בחיק משפחתה כאהבת המיית הזמן.

***

ידיה של אמא רועדות, היא מגישה את כוס הקפה בעדינות אל פיה,

על פניה משתקפות היטב רצועות הזמן. שזורה ביהלומי זהב מספרת אמא סיפור חיים שלם, ועוד סיפורי מתנות ומגדנות, על עלייתה לארץ

בליל חורף, לצד אביה, אחיה ואימה הדואגת מסורה בחום קולה המלטף, וידה הרכה הסועדת ומלטפת ברכות. אביה של אימי אשר נכח בבית קפה פינתי בעיר מוסול, נכח לשיחה בין שלושה מוסלמים תושבי המקום וידע כי הרע מכל עומד להתרחש. ובארץ ניכר החורף שולט ובפנים השלג עמוק בלב. אך לפני שנה אחת בלבד הוא דאג לקשט את שמלת הכלולות של בתו חיה בציפורים ופרפרי זהב, עת שלח אותה ואת בעלה הטרי לארץ ישראל דרך תלאות ומכשולי פרבר  רבים. ועתה הוא משאיר את כל רכושו מאחור, "קומו לארוז", אמר מרדכי לוי למשפחתו ובעזרת שכנים הגיעו לנמל שם הפליגו באונייה גדולה עד דמשק הבירה, ומשם על אוטובוס עד ראש פינה. ושם נתקלו בבריטים אשר בקשו מהם תעודות מזהות, ואיך נסחב ליבם כאשר בתעודתו של מרדכי היה הכיתוב "חכם", בעוד שבעיראק הוא הוכתר כ"לאחם- (אופה)", ארבעת העולים פוצלו, סבתא ואמא הובלו לבית לחם, צדוק למגרש הרוסים, ומרדכי האב נשאר בכלא בעכו. ומה רב היה הצער כשאת הסבתא העבידו בעבודות כגון בישול וניקיון. אך האם וביתה התנחמו בביקוריה של חיה האחות הגדולה, שהייתה מגישה להם אוכל פעם בשבוע, אחרי שהצליחה בחוכמה ובערמומיות להתחמק משרשרת שומרי האיבה.  עד מהרה הגיעה הידיעה לבריטים כבתעודתו של מרדכי לא נפלה טעות וכי באמת הוא נחשב "חכם", המשפחה שוחררה ונסעה לירושלים. בירושלים הם השתכנו בבית משפחת צדקיהו תקופה של שנה ואף התאחדו עם האחות חיה אשר הייתה בהריון עם בנה הבכור ועם בעלה משה.

***

סיפורים מתובלנים בהמון חוכמה ואהבה, כל סיפור נפתח כמו פרח ונעים כקטיפה. בסיפוריה אימי נוגעת בעירנות רבה בנקודות חשובות מאד בחייה, מאירים כמגדלור, אצילים ומסבירי פנים. לנכס משפחה וחיים.

עֲטֶרֶת זְהָבֶך

אִמָּא לְרִגְעֵי אֹשֶּׁר הֶאֶצָלְתְ,

בְּחֶמְלָה רַבָּה וְדוֹאֶגֶת רֲחָשְׁת-

נַחַת וְשָׁלוֹם, מִשְּׂפָתָיִּיךְ לָחַשְׁתְ,

מִקְלָט קוֹלֵךְ כְּשִׁיר עֲרַגְת.

שֶׂגֶב רַב, חֵןֵ וְרוֹךְ בְּנַפְשֵׁךְ,

קִסְמֵי עֵינַיִּךְ כְּמִגְדָּלוֹר אוֹרֵךְ,

בִּנְמַל הַבַּית הוֹד מַלְכוֵּתְך,

לְעוֹלָם כְּעֲטֶרֶת זְהָבֶך.

.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי