עוֹד נִסּוּי וּתְהִיָּה/דָּוִיד סָמוֹכָה דוֹדִי

בס"ד                                                                                               20.1.2013

עוֹד נִסּוּי וּתְהִיָּה/דָּוִיד סָמוֹכָה דוֹדִי

אֲנִי שׁוּב אַחֲרַי,

עוֹד נִסּוּי וּתְהִיָּה.

לַמְרוֹת שֶׁעָבַרְתִּי מִזְּמַן,

אֶת הַהַקְצָבָה שֶׁנִּקְצְבָה.

מֵעָלַי עוֹמְדִים מַלְאָכִים,

מִבְּחִינָתָם עוֹשִׂים אֶת הַמִיטָב.

מְנַסִּים אֶת הַנֶּגַע לְהַדְבִּיר,

לְמַלֵּא בֶּאֱמוּנָה שְׁלִיחוּתָם.

עוֹד הִתְעָרְבוּת פּוֹלְשָׁנִית,

בְּאִזְמֵל תּוֹךְ כְּדֵי הַרְדָּמָה.

מִתְעוֹרֵר וְלֹא יוֹדֵעַ,

הֵיכָן אֲנִי נִמְצָא.

מְעֻרְפַּל חוּשִׁים וְכוֹאֵב,

אֲנִי יָשָׁן וְהוֹזֶה.

אֲפוּף סַמִּים וְדוֹאֵב,

מְנַסֶּה שׁוּב לְהִתְאוֹשֵׁשׁ.

מֵחֶדֶר קַר וּמְנֻכָּר,

אֲנִי שׁוּב יוֹצֵא.

קְשֵׁה הַחְזָרָה לַשִּׁגְרָה,

נֶאֱחַז בְּכָל שְׁבָב שֶׁל תִּקְוָה.