אני חי

משהו השתחרר במעין קנאק כבד ומתנשף. אולי גם קצת כואב. לפתע השדים יוצאים מארון הקבורה שבו הם היו קבורים כל כך הרבה זמן , מותירים חלל ריק וחרוך. לפתע הדמעות מגיעות במעין תהלוכת עדליאדע מאורגנת. ומליחות הדמעות שמרטיבה מעט את הלשון נותנת זבנג למוח להתעורר. אני חי. אני חי וזה הדבר הכי חשוב. חי את החיים שלי, לא את חיי הטראומה, לא את חיי השקר שבניתי לעצמי, חי בצורה החיונית ביותר שאני מכיר. משתדל להתקדם קדימה גם כשיש מכשול באמצע הדרך אני אעבור אותו. אני אצלח מעליו גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאני אעשה בחיי, כי אני חי בשביל לחיות. אני לא אתן עצמי לבזבז זמן מיותר בבכי ובדמעות ובהיאחזות בעבר שגם ככה יותר מכאב לב שנתן לי לא יתן לי עוד כלום ולא ילמד אותי עוד.

אני חי - וזה מה שחשוב. ואולי, אני צריך להפסיק להרגיש אשם נורא על עצם היותי עדיין כאן.

___________________________________________________________

כל הזכויות שמורות לטל טמפיה גלברד