מהרחם עד הקבר

נסחף במודע

אל הלא נודע

אותה מוזיקה מהדהדת

היא בתוכי נושמת

נמאסה עלי כבר אותה המוזיקה

ואותם שירים

שלי מזכירים

את מה שעדיף לשכוח.

ישר ולעניין

בלי לבזבז הרבה זמן

אני זורק אותיות אל המסך

אני מרגיש את הדם נוזל ונשפך

אני מרגיש את העור נחרך

הנשימה לאט נפסקת

הלב לאט דועך

את הזמן מושך - - -

בדפיקותיו –

הלב דופק אותי

הלב תמיד דפק אותי

אני לא יודע כמה עוד נשאר

לא בעוד דקה, אולי גם לא מחר

אבל יבוא היום שבו אצעק –

נמאס לי.

ואם רק היו אומרים לי שכך זה ייראה

ואם רק מודיעים, שכלום לא ישנה

אם רק היו אומרים לי שטבע האדם במציאות

הוא לא אלא הבדידות.

משם כולנו באנו

ולשם כולנו נלך

מבדידות הרחם

ועד בדידות הקבר

צועדים, צועדים, צועדים,

עד שמתים.

והכתיבה מתה גם.