שִׁירַת הַלֵּב/ דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                           11.2.2013

שִׁירַת הַלֵּב/ דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

מִתּוֹךְ הַלֵּב בּוֹקְעוֹת מִלִּים,

הֵן חֲזָקוֹת מְלֵאוֹת חַיִּים.

הֵן כְּמוֹ לַבָּהּ מִתְפָּרְצוֹת,

עַד קְצֵה יְקוּם מְהַדְהֲדוֹת.

אִישׁ אוֹתָן לֹא יַעֲצוֹר,

לֹא נִתָּן אוֹתָן לִמְחֹק.

הֵן בַּסֶּלַע חֲקוּקוֹת,

בְּדִבְרֵי הַיָּמִים הֵן נֶחְצָבוֹת.

אֶל אֹשֶׁר הַלֵּב כָּמֵהָה,

בְּאֵין זְמַן לְהִתְמַהְמֵהַּ.

אֲנִי הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַלֵּב,

אֵת שִׁירָתוֹ אֲנִי כּוֹתֵב.

מִלָּה וְעוֹד מִלָּה חוֹלֵב,

אוֹתִיּוֹת  אֲנִי חוֹטֵב.

אֶת  שִׁירַת הַלֵּב אֲנִי מְנַתֵּב,

כְּדֵי לְעוֹדֵד וּלְהִתְעוֹדֵד.