"אתה האיש," הוא שם ספר השירים החדש של אלי משעלי, והוא השמיני במספר. נתן יהונתן, יהונתן רטוש, וטשרניחובסקי-הם מהמשוררים האהובים עליו. כל מה שרציתם לדעת על אלי משעלי, בזרקור זה.
1-עכשיו יוצא ספר משלך לאור, מזל טוב על כך. אין זה הספר הראשון שלך היוצא בהוצאה עצמית – מהן התחושות המתלוות לכך.
הרגשה נפלאה מתלווה לכל הוצאת ספר, וכמובן כשאני אחראי לכל תהליך הוצאתו לאור. להוציא ספר שירה לאור על ידי הוצאה לאור מוכרת הוא עסק מאד יקר, ואני לא יכול להתמודד עם סדר הוצאה כזו. וכך עם השפה החופשית בה בחרתי לכתוב, עם הנושאים והשירים שאני בוחר לספר, האיורים, הגרפיקה ועיצוב העטיפה. כאשר הכל הוא שלי ההרגשה נהדרת, שהנה אני אחראי ליצירה כולה.
ספר השירים החדש: "אתה האיש" הוא ספר השירים השמיני שאני מוציא לאור בהוצאה עצמית ובגרסה של מקורבים בלבד. ההוצאה היא קטנה ומונה 100 עותקים בלבד, אשר מחולקים לקרובי משפחה וחברים.
הרגשה נפלאה גם לראות את ההתקדמות מספר לספר, כשהראשון כלל לא עבר ניקוד והגיה, השני כבר זכה ליותר התייחסות מקצועית. והחדש נראה כספר מקצועי לכל דבר.
2-מה המילה המודפסת עושה לך.
כשהתחלתי לכתוב שירים זה היה בזמן הצבא, זאת אומרת אמצע שנות ה-80, אז גם התאהבתי בשפה העברית. תמיד האזנתי לשירים בעברית ואהבתי במיוחד את שירי המשוררים: נתן יהונתן, יהונתן רטוש, טשרניחובסקי ובמיוחד אני אוהב את המשוררת טליה שפירא. אז הייתי קורא את השירים מתוך ספרים או על גבי עטיפות תקליטים. נהניתי מאד מן המילים הגבוהות והמרשימות של אותם משוררים וחלמתי גם לכתוב כך. גיליתי שלשפה העברית אוצר מילים לא שימושיות בחיי היום יום ומובאות לביטוי רק על גבי שירים, ועוד גיליתי כי לכל משורר יש את הנטייה להמציא שפה משלו ואף מילים חדשות כליריות וכמעטפת משי לשיריו ולשפה העברית.
כמובן שהמציאות השתנתה עם הקדמה והיום אנו עוסקים גם בספרות דיגיטלית. אם פעם בגיל שבע הייתי מתמוגג מקריאת ספר מודפס המכיל את ידיי, מוחשי ורציני, שהרי היום את אותם חומרים ילדיי יכולים למצוא ברחבי האינטרנט.
המילה המודפסת הולכת ונעלמת ולי זה כואב מאד, במקומה הגימיק תופס מקום בחיינו כתחליף לדבר האמיתי.
אני לא מוותר על המילה המודפסת ומעדיף אותה ביחד עם המילה המתוקשרת.
3-מהי הכתיבה עבורך.
הכתיבה עבורי היא מקור אנרגיה, התפרקות רגשית ותרופה לנשמה. בתוכה המילים הן אשר עושות את העבודה, ביחד עם הרגשות, המחשבות והרצונות, הכאב והשמחה, העושר והעוני, שנאה ואהבה.
מתוך יצירתיות והשראה, ובבניית יצירה שתהיה מושתתת על ערכים וללא פרובוקציה וללא שאירי טינה, עם סליחה ומחילה, אהבת האדם, אהבת הארץ, אמונה ונתינה, דרך ארץ וחיים, כבוד לזולת.
וגם קריצה אקטואלית טבולה בציניות מדודה, והצצה חטופה לדשא של השכן ולא מתוך קנאה, אלא כהשראה ולמידה.
דרך הכתיבה הגעתי למחוזות שמעולם לא בקרתי בהם, האני העצמי, מהן עקרונותיי, דעותיי והתבוננותי על העולם ובני האדם.
כתוצאה מהכתיבה, נהייתי אדם יותר מתון רגוע ורגיש, ודרך הכתיבה הצלחתי לחקור על שורשיי ולעמוד על טיבם.
4-אופטימיות או פסימיות – באיזה מקום בסקאלה זו אתה מצוי.
אני חושב שאני יותר אופטימי, וזה גם ניכר מאד ביצירותיי. גם אם אני מעט פסימי אחריה בא תיקון אופטימי.
ביצירותיי אני דיי אופטימי, ואני לא חושב שהן מאבדות מערכן עקב האופטימיות הרצופה. ייתכן כי בעיני הקורא האופטימיות שלי מוגזמת לפעמים, אך אני לא איש דכאוני, ואין ברצוני להעביר תחושות קשות דרך יצירה. קטונתי מלתקן את העולם ואסתפק בהעברת מסר חיובי ושמח.
גם כשחיי האישיים והמלאים, נוגעים במידה של צער או כאב, תמיד אני שומר לעצמי מידת אופטימיות על מנת להמשיך הלאה.
יש האומרים כי האופטימיות שלי ביצירותיי לא "תתכן", ואני אומר אם כבר פסימיות אז שהיא תהיה מהולה בתוכן נעים.
5-בהתייחס לשירך: "הכול טוב,":
א-מהי האוטופיה, המצב האידילי שאתה רואה למול עיניך-חברתית ומדינית.
ב-מדוע לדעתך המציאות כותבת עבורנו תסריטים שונים לעיתים.
הכל טוב
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=55033
א-השיר "הכל טוב" הוא ציניות מלאה ופרודיה מילולית על הבועה בה אנחנו חיים, ועל המציאות הבלתי נסבלת לפעמים. על קשיי הקיום היומיומיים, על הבירוקרטיה הנמצאת בכל פינה ופינה בחיינו כאן בארץ.
הלוואי והיו קורים הדברים כפי שכתבתי אותם בשיר, שתהיה פרופורציה מסוימת בין המעמדות, כלכלית וחברתית, שיהיה צדק חברתי, די לגזענות ולמעיכת הזרם החלש, די לדעות הקדומות והפרימיטיביות הדוחקים לצד את האדם "הזר והשונה".
ב-המציאות נכפית עלינו בכל תחום ותחום, זה בסדר ולגיטימי לחיות תחת משטר, אך הכל טוב ויפה אם הייתה יציבות והיה סדר לאורך זמן. במציאות של היום קשה לאמוד או לחזות את העתיד, גם לא לטווח הקרוב, במילים אחרות אנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה בעוד שנייה אחת בלבד, אולי זו קלישאה אך אלו הם החיים.
אם בנינו לעצמנו עתיד מסוים, אם חלמנו או נחלום עתיד לטווח הארוך או הקיים. אנחנו נהיה כפופים לשינויים בלתי צפויים שיערערו את יציבותנו כלכלית ביטחונית וחברתית. וחיינו ישתנו מן הקצה לקצה.
דברים אלה הם המציאות העכשווית ואינם נוגדים את האופטימיות שבי שהצהרתי עליה,
6-אתה כותב גם סיפורת וגם פרוזה, היכן אתה מוצא את עצמך בביטוי מלא יותר.
אני חושב שהתחום שבהחלט חזק אצלי הוא כתיבת שירים, אני מרגיש שבכתיבת שירים אני מביע את עצמי יותר טוב, וגם בתחום זה יש לי הצלחות יותר משמעותיות מאשר בכתיבת דברים אחרים. אני מרגיש שראשי וידי יותר חופשיים ומנוסים בכתיבת שירה, אני יותר זורם בתחום זה, בעוד שכתיבת סיפורים עדיין בתהליך למידה ופיתוח אצלי.
פרוזה כסוג דיבור המתבטא בהגשתו במילים, יכולה לכלול גם את שיריי וגם את סיפוריי, בחרתי לכתוב בשפה חופשית, שתהיה מובנת לכולם. אני יכול לכתוב בשפה גבוהה ובמילים מפוצצות ואף עשיתי זאת. אך אני מעדיף לכתוב בגובה העיניים.
גם החריזה אינה תופסת תפקיד מרכזי ביצירותיי שלפעמים הן יכולות מעט לטבול ב"חוליות", או להיות קצת מלוכלכות במובן הטוב של המילה, ואולי אפילו מעט יבשות, ולא חגיגיות.
מה שכן בכתיבת סיפורים, סיפורי זכרונות הילדות שלי, ובהמשך סיפוריה של אימי, נגעתי במקומות רגישים מאד בחיי ובחייה של אימי. מה שמביא אותי ליותר חשק לחקור את שורשיי ולעמוד על טיבם.
7-שירים רבים הקדשת לאביך, כתוב עליו.
אבי יצחק משעלי ז"ל, הוא נצר למשפחה מאד ידועה ומקובלת במרוקו ובארץ. סבו של אבי היה רב מקובל בארץ ואף שופט ידוע.
סבי מסעוד משעלי נשלח לגרמניה למלחמה, ונחשב לאחד מגיבורי מלכות לאחר שנהרג ונקבר בפולין.
אבי הוא הבכור בין שלושה אחים ואחות.
אבי נולד בירושלים, ברובע היהודי. לימים רכש מקצועו כרפד, ובמסגרת מקצועו הגיע כמעט לכל הבתים בירושלים.
בשנת 1947 התחתן עם זהבה משעלי, נולדו להם חמישה ילדים וביחד הצטופפנו שבע נפשות בחדר אחד בלבד.
בשנת 1979 חלה אבי בסרטן הראות, ולאחר מאבק של שנתיים במחלה הוא ניפטר.
כבן יחידי לאבי וכבן זקונים, הייתי מפונק מאד. הוא העניק לי אהבה ותמך, אך לא ממש היה בשטח תמיד, ומאחר שהוריי התגרשו כשהייתי בן עשר וגם לפני כן הוא לא ממש נכח בבית.
ובכל זאת אני זוכר לו חסד נעורים, כי רוב זיכרונותיי קשורים אליו, היו לי רגעי קסם איתו שלא אשכח, ממנו רכשתי את האהבה למוסיקה, וממנו קבלתי את הגישה לאמנות.
8-גם אמך דומיננטיות מאוד בחייך, ספר עליה.
אימי זהבה משעלי אחראית למה שאני היום, היא תפקדה כאמא וגם כאבא כשהוא לא היה בסביבה. שנים רבות אימי פרנסה את המשפחה לבדה, עבדה במשק בית ובעבודות נוספות. לא החסירה דבר לא בתחום הרגש ולא בחומריות. שנים חייתי עם אימי לבד, היא ליוותה אותי בצעדיי הראשונים, לבית הספר ולצבא, והייתה עמוד תומך בכל שלב ושלב.
לאחרונה אני כותב עבורה ספר זיכרונות, אשר מתחיל מילדותה בעיראק וימשיך בהתאקלמותה כאן בארץ כילדה קטנה וגם אחרי. ספר זה יכלול גם שירים חדשים שאכתוב עבורה ועליה, תמונות ועוד.
כיום אימי כמעט בת תשעים, חיה לבדה בביתה ואוספת אליה את ילדיה, נכדיה וניניה הרבים. עדיין צלולה ומתפקדת, בתוכה הנפש תמיד תישאר צעירה.
9-לא אחת אתה חוזר לזיכרונות הילדות שלך, ולסיפורים שאמך נהגה לספר. חזור אל השורשים האלה ומה חשיבותם בחייך
אתגר רב מצאתי בחזרה אל השרשים, גם כשחקרתי את שורשיו של אבי גיליתי דברים שמעולם לא שמעתי עליהם.
לשמוע את סיפוריה של אימי מפיה, זו חוויה ענקית כל סיפור מסופר ברגש רב. ידה של אמא רועדת כאשר היא מגישה את כוס הקפה אל פיה, וכמעט נחנקת מהתלהבות הסיפור כאשר היא נוגסת מהעוגייה.
אני רוכש המון מסיפוריה של אמא, החיים פתאום מקבלים משמעות אחרת כאשר אני מגלה פרטים שלא ידעתי עליהם מעולם מעברה של אימי ומקרובי משפחתי. כך למשל גיליתי שסבי מרדכי לוי ז"ל היה איש מאד ידוע ומקובל בעיר מוסול ולא רק בקרב היהודים. ועוד גיליתי שלאמא היו אחים רבים אשר מתו ממחלות שונות, ואפילו אח אחד יהונתן שנרצח ע"י ערבים.
בסיפורים של אמא המון עומק ותוכן עשיר, חוכמת חיים ודרך. והערכה לדור הקודם שכמעט ונעלם לגמרי.
לגמרי נושא אחר-סיפורי הילדות האישיים שלי, כאן הייתי צריך לאזור המון אומץ מול החשיפה הרבה בסיפורים אלו. סיפורי מגירה אישיים שהועלו על הכתב.
עכשיו כשספר הזכרונות האישיים שלי כמעט מוכן ועומד לצאת בחודש מאי הקרוב, אני שמח מן התוצאה והיא כמו מתנה ממני לעצמי.
10-זכרונות חיוביים מיוחדים מעברך.
יש המון כאלה אך בחרתי לכתוב רק על אחד מהם:
בים זיכרונות הילדות שלי, העולים ולפעמים נעלמים, ישנם גם כאלה שכשאני ניזכר בהם אני מתמלא התרגשות ורוצה כל כך לחזור לאותם הימים. ובחלק נכבד מזיכרונותיי אבא מככב.
לאבא הייתה מקרנת סרטים, כמו גם אוסף נכבד של סרטי מערבונים, השמן והרזה, וסרטים בערבית. מכשיר ההקרנה היה מסיבי וכבד מאד, ואבא היה ממקמו תמיד על אחד הארונות. לאחר היה לוקח את גלגל הסרט הגדול ומחברו למקומו, את קצה הסרט מעביר דרך מסילה ובתוך חריץ לגלגל השני הריק. ואז היה מכבה את האור בסלון ומתחיל בהקרנת הסרט.
כך היינו יושבים שעות אבא ואני וצופים בסרטים, אני הייתי מאד אוהב גם את הסרטים המצוירים: סינדרלה, כיפה אדומה, ופו הדב.
והייתה גם מקרנת שקופיות, ובאותה פרוצדורה ממש, אבא היה מקרין לי שקופיות על הקיר בכל מני נושאים ובהמון צבעים.
הסרטים היו מוקרנים על הקיר הגדול בסלון, ולשם כך היינו צריכים להסיר את תמונת הגובלן הגדולה עליה שקדו בהכנה אחיותיי. אבא היה מחשיך את החדר לגמרי על מנת שהדמויות יראו הכי ברורות שאפשר.
זיכרונות הילדות המוקדמת שלי הם הכי חזקים בראשי. אני לא הייתי מגדיר את ילדותי כתקופת מופת לחלוטין, אך היו גם רגעי אושר מקסימים, ואולי גם בגלל שהם לא היו רבים, כשהם חוזרים לראשי אני מתמלא געגועים.
11-זכרונות עבר שהיית מעדיף לשכוח.
תמונה שלא אשכח בחיי לעולמים, היא את אבי ניכנס לניתוח מסובך מאד, הוא ניכנס מחייך וצוחק לניתוח למרות שידע כי הוא עומד לעבור ניתוח מסובך מאד, ואפילו יש סיכוי שלא ייצא בחיים. ואיך שהוא יצא מאותו ניתוח, עם פנים נפוחות וצינורות רבים שהיו מחוברים לגופו.
12-ספר על עצמך, קורותיך.
שמי המלא הוא אליהו מסעוד משעלי, כמעט בן 47.
נשוי באושר רב לאילנית-מנהלת חנות "נחמד" בפסגת זאב.
ואב לארבעה ילדים מקסימים: ליטל (22)-עובדת מעבדות קופ"ח כללית. איציק (20)-חייל באחת מהיחידות המובחרות. זהבי(18) תלמידת שמינית ולפני גיוס. מירן (15) תלמידת חטיבת ביניים.
כולנו גרים בבית קטן ומקסים, ביחד עם כלבה בשם מוקה, ושני תוכים מעצבנים מאד.
בשנים האחרונות אני עובד כמאבטח, מאחר והמפעל בו עבדתי קרס ונאלץ להיסגר.
אני יכול להעיד על עצמי כאדם שקט ונחבא אל הכלים, לא מבליט את עצמי, אוהב את השקט. אך יחד עם זאת מאד חשדן ונוטה להיפגע מהר, ממצבים ותגובות רעשניות ולא מכובדות.
13-מהי האהבה עבורך.
אהבה מבחינתי שייכת לכל אחד ואחד, ולכל אחד יש את הזכות לאהוב כמו שהוא יודע ומבין. היא יכולה לבוא בצבעים ובאופנים שונים. מבחינתי כל אהבה היא "נורמלית" וכמובן שהיא טבעית. והרי לנשמה אין גוף ומין וכולנו למעשה זהים.
אני עצמי נמצא בחיי שהם מוקפים באהבה גדולה ומפוארת.
14-מקומה של האמונה בחייך.
אני אדם מאמין מאד, ולמעשה במה אני מאמין: אני מאמין שיש אלוהים, אני מאמין באדם ובמילה שלו. אני מאד אוהב את היהדות אך לא מעריך חלק מנתיניה. היהדות קשה עבורי ואיני רואה את עצמי מסתדר עם כל עקרונותיה. אני מאמין בעולם הבא אך לא שובר את הראש ונכנס לפחדים וסרטים, מה יקרה שם למעלה.
אני מגדיר את עצמי מסורתי, אני לא נוסע או מדליק אש בשבת, אך הטלוויזיה כן דולקת. אני עושה קידוש ונהנה ממצוות החגים. ממעט להכנס לבית כנסת באופן עקרוני הקשור לכפייה בילדות.
אני מרבה לכתוב על אלוהים ועל האמונה, מזווית של תפיסה ואחיזה רוחנית, ובמעט התחזקות על גבה של המילה הכתובה.
15-משפחתיות – עד כמה היא חשובה לך.
משפחתי היא הדבר הכי חשוב בחיי, ובכלל משפחתיות היא מצרך נכון ואנושי לכל אדם. ככל שהמשפחה גודלת הלב מתרחב יותר.
מיסוד הקשר הזוגי הוא דבר הכרחי לשם המשכיות ראויה ויציבה.
16-לאיזו מילה יש יותר עוצמה בעיניך, לכתובה או המדוברת?
המילה הכתובה היא קבלה, אסמכתא. בעוד שהמילה המדוברת עוברת מפה לאוזן ובניהם חלל ריק.
המילה המדוברת נאמרת וזהו, בעוד שהמילה הכתובה היא תעודה לכל דבר. לכן מבחינתי למילה הכתובה יותר עוצמה.
17-מהן התכונות החשובות ביותר בעיניך אצל בן אדם.
נושא האדם הוא למעשה דגל כתיבתי. המוטו שלי הוא-"כולנו רקמה אנושית אחת גדולה". אני סולד מתכונת הגאווה ונלחם בה קשות בכתיבתי. אני מכבד צניעות וענווה מבחינתי הן כמלכות.
עוד תכונות חשובות בעיניי הן: לסלוח ולמחול, ותכונת הנתינה שהיא גדולה מכל נאום.
18-אילו תכונות היית מעדיף למחוק אצל בני אדם.
גאווה, טינה, קנאה ושנאה.
יהירות וגאווה בעיניי הן כרצח.
חמש היצירות האהובות ביותר על אלי משעלי
1-כולנו שווים
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=38744
מבחינתי כל בני האדם שווים ללא הבדל דת גזע ומין.
2-אדם ועולמו
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=40403
האדם כיצור מופלא הבונה לעצמו עולם משלו, והוא המלך בעולמו.
3-אמא אחת
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=38808
שיר המוקדש לאמא הכי זהב בעולם.
4-האביב החדש
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=80417
שיר של התחלות מבושם בטבע ובנוף האביבי.
5-עמוד האש
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=48605
השיר הכי טוב שכתבתי לדעתי
בנושא השואה והימים הנוראיים.
