ושוב אביב

ושוב אביב

זֶה הַיוֹם וְהַעֵת, הִגִיעַ הַרֶגָע,

לִשְזוֹףְ הַמָרְאוֹת, לְהַקְשִיב לַצְלִילִים,

מִצְבּוֹרֵי רוּחֵנוּ נִטְעָן  בְּשֶפַע,

נְחַדֵש הַיָרוֹק כְּשַלִיט הַגְוָונִים.

אֶל הַטֶבַע נַשִיב אַהָבָתֵנוּ,

נֵרוֹמֵם מַעֲמָדוֹ הַנִשְחָק,

לְהַנְחִיל בִּלְבָבוֹת יְלָדֵינוּ,

אֶת יוֹפְיוֹ הַהוֹלֵךְ וְנִדְחָק.

לִיבֵּנוּ יָשוּש בְּאֲוִיר הֶהָרִים,

נִטְבּוֹל בְּחֶדְוָת מַעֲיָן עַלוּם,

הַלוּמִים נֶחְזֶה בְּשִכְרוֹן הַצְבָעִים,

נְתְפָּעֵל מִמִבְנֶה קָדוּם.

נִכָתֵת רָגְלֵנוּ בְּנוֹףְ דְרוֹמִי,

לְשַלְוָות הַמִדְבָּר נַאֲזִין בְּדוּמִיָה

נִתְבָּשֵם בַּמֶרְחָב הַצְפוֹנִי,

מִמֵיטָב נִיחוֹחוֹת הַפְּרִיחָה.

כָּה קְטַנָה אַרְצֵנוּ,

אַךְ פִּינוֹת חֶמֶד בָּה לְהַקְסִים,

הַנוֹגְעוֹת בְּנִימֵי נַפְשֵנוּ,

לְהַעֲתִיר רְגִיעָה בְּמֵרוּץ הַחָיִים.