אפלה

אני חי באפלה, הבוקר מאיר בחוץ אך התריסים מוגפים היטב

זה החיים האלה מאפשרים לי לחיות כך, הכנות המכאנית הזאת

יושב בחשכה מאופקת, מתנצל על הדף "סלחי לי חוכמה כי חטאתי"

ואתם שם, הקומץ הנצרך נותנים  לי לגיטימציה להמשיך, חצי חיוך של אישור

קודר זה כנראה התיאור של הרגעים המפחידים, אלה שנפלת לתוך עצמך

יש על המדף הרבה מוסיקה, זרז מהסוג שמכריז "מבוקש, חי או מת"

יש קצת אור מסנוור בקטנותו שפתאום נכנס ובתעוזה מסתיר לי את החושך

אז מדליק סיגריה למלא את החלל בחנק, בוהה באור כמו מלחמת קשיחות מול כלב

אני חי קצת באפלה ואז הולך לעבוד משום מה, מתקיים לשעות ידועות מראש

זה קטן ומגונן, להפוך כל יום לסתווי כשכולם מסכימים שלא יוצאים ביום כזה מהבית

מסתכם מעצמי בשתיים בצהריים ומחליט על מקלחת, זה בטח יעשה לי טוב עכשיו

ואחר כך קפה ואולי אפתח קצת את התריסים, לא כניצחון של האופטימיות, רק להתרגל

ואחיה איפשהו מחוץ לאפלה, אוסף גדוש קלישאות ושרירים שמתקשים להחזיק