1-ספרי לנו על עצמך. קורותיך.
כפי שאתם יודעים שמי הוא לודה זה קיצור של השם לודמילה-שהמשמעות מרוסית לעברית: "תהיי נחמדה לאנשים." אם מחלקים את השם שלי לשתי מילים אפשר לראות שבעצם בשם שלי יש שתי מילים לודמ-הכוונה מרוסית לעברית זה לאנשים ומילה-זה אומר נחמדה. אז הכוונה של השם שלי הוא נחמדה לאנשים.אני יכולה גם להיות לוסי או רק מילה אבל אפשר גם לודה.
ויש לי עוד שם שקוראים לי כך בבית שהוא לובה. זה בעצם קיצור של לובוב שזה אומר אהבה ואלה בעצם שני שמות שונים ורק שמי הראשון מצוין לי בכל המסמכים ובתעודת הזהות.
בכלל יש לי סיפור עם השמות שלי והאמת ואין לי כל כך רצון לעברת את שמי ולכן אני נשארת לודה.וזה עוד לא הכל בעניין שמותי. כשעליתי לארץ מאוזבקיסטאן עם משפחתי הגדולה ואימי רצתה שאני אדע טוב עברית לכן בזכותה התחלתי ללמוד בארץ מכיתה א' בגיל 7.5 ועד התיכון הייתי תמיד הכי גדולה בכתה.
ביום הראשון בכיתה א' המורה שאלה אותי איך קוראים לי ועניתי לה שקוראים לי לודמילה. כנראה ששמי לא מצא חן בעיניה והיא החליטה שיקראו לי יהודית ומאז ועד שסיימתי תיכון נקראתי כיהודית בכיתה.
*כיום אני רווקה בת 30 שמתגוררת בדרום תל-אביב עם בן דודי ואחי הגדול.
*אני לא יכולה להגדיר את עצמי בעלת מקצוע מסוים. בסוף שנותי בתיכון למדתי בתיכון מקצועי בזכות אבי שמאוד רצה שאהיה טכנאית שיניים כמו אחותו. הוא ראה פרסומת לתיכון הזה וכך הגעתי ללמוד שם ויצאתי משם לצערי ללא בגרות שעד היום העניין הזה מציק לי. ניסיתי להשלים אבל לא יכולתי להחזיק הרבה זמן בישיבה על הכסא בכיתה ועזבתי.
מטכנאות שיניים עברתי למגמת גרפיקה ממוחשבת ודפוס אבל אני לא עוסקת בזה כיום.
ומאז שסיימתי תיכון אני מטפלת בקשישים. אימי ז"ל עבדה עם קשישים, אני שחיפשתי הרבה זמן עבודה, ואימי הציעה לי לעבוד גם עם קשישים. התחלתי גם לטפל בקשישים, עבדתי בזה לסירוגין ותמיד חזרתי לעבוד עם קשישים כשלא היתה לי עבודה וכשהתקשיתי להתקבל או למצוא עבודה אחרת. ככה עברו להם אולי שבע שנים עם הפסקות ושוב חזרה.
בכללי אני אוהבת הרבה דברים ועדיין לא מצאתי את עצמי בעולם, ואינני יודעת בדיוק במה לעסוק אז כרגע לפרנסתי אני מטפלת בילדים בגן פרטי.
2-מהו החלום הגדול ביותר שלך.
אומרים שאין אנשים בלי חלומות אבל יש כאלה שהשגרה וההישרדות מונעים מהם לעסוק במה שהם באמת אוהבים. לדעתי האישית אם בני האדם היו עוסקים במה שהם באמת אוהבים הם היו יותר מאושרים.
למען האמת, איני יכולה להגדיר את האהבה הכי גדולה שלי כחלום הכי גדול. האהבה הכי גדולה שלי זו המוזיקה. אני נורא אוהבת לשיר אבל אני שרה רק בבית ואינני יודעת אם יש לי יכולות ווקליות טובות. בכלל יש לי מחיצה אפית אחת עקומה כתוצאה מחבלה, ואני צריכה לעבור ניתוח. בגלל המחיצה העקומה הזו אני לא תמיד נושמת טוב ויש לי נזלת תמידית ולפעמים אפילו אני מדברת מהאף.
אני לא חולמת להיות איזו זמרת גדולה ומפורסמת כי לדעתי לתהילה ולפרסום יש מחיר ואני בן אדם שמאוד קנאי לפרטיות שלו. אבל אוכל להתמודד עם אהבת הקהל אבל זה יכול לקרות רק אם אהיה בטוחה שאני באמת יודעת לשיר.
ובכלל עם השנים אני מסתכלת למציאות יותר בעיניים והרגליים שלי יותר על הקרקע, למרות שאני מרגישה ילדה.
בכללי אין לי חלומות גדולים או חלום אחד גדול. הייתי רוצה להקים משפחה בארץ לעשות כמה ילדים ולמצוא את הדבר שבו אוכל להגשים את עצמי מכל הבחינות ולהרגיש תמיד מסופקת ומאושרת.
3-"תמיד אהבה," כך את כותבת בדף היוצר שלך. עד כמה חשובה האהבה?
האהבה חשובה לי מאוד בלעדיה לא אוכל לשרוד, זו יכולה להיות כל אהבה: אהבת הורי. לצערי, הם נפטרו והם כבר לא איתי. אך אני עדיין נושאת את אהבתם בליבי וזה מה שמחזק אותי. אהבת אחים, האהבה שמשפחתי מפגינה כלפי.
ואני עדיין מחכה לאהבה הפרטית האישית שלי שהיא אהבה בין גבר לאישה. אני מאוד טוטאלית ואולי קצת קיצונית אם אני לא מאוהבת מספיק ועד הסוף אז אני מרפה. ככה זה אצלי ביחסים שבינו לבינה. יצא לי להתאהב פעם אחת בכל מהלך חיי אבל זה אף פעם לא היה זה לכן צד אחד תמיד עוזב וממשיכים הלאה.
4 -אילו סוגי אהבות הן המשמעותיות ביותר בחיי אדם, ובחייך שלך.
כמו שציינתי קודם לכן, כל סוגי האהבות הן משמעותיות בעיני. אהבה נמצאת בכל מקום תמיד.
האהבות החשובות והעיקריות בחיי זה אהבת בן הזוג כשיהיה לי, אהבת המשפחה והחברים או האנשים הסובבים אותי.
והאהבה שלי לאומנות מכל הבחינות: אם זה אומנות הקולנוע, אומנות הציור,מוזיקה ומחול וכו'.
5-החיים כגלגל, מה עושה לנו הידיעה אודות המחזוריות שבחיים.
"החיים כגלגל" וזה בעיני בדיוק מה שמשתמע מצמד המילים האלה. לדעתי כל מה שהאדם עושה בחיים חוזר אליו בין אם הוא עשה טוב או רע.
או שיש את ההיבט השני שלדעתי לא כל כך קשור למילים החיים כגלגל אבל במובן מסוים זה מתקשר בדרך שאנחנו לא מודעים לה באמת. "כמו שאומר המשפט "צדיק רע לו רשע טוב לו". בן אדם צדיק באמת אמור לסבול בעולם הזה לפי המשפט הזה והרשע שלא באמת אולי הכוונה לרשע אלא ליותר תחמן או מניפולטיבי מהצדיק התמים - יוצא שיותר טוב לו בחיים. אבל החיים הם מחזוריים וכל הטוב והרע חוזר בעקיפין או במישירין לכל אחד במנות שלו ובזמן הנכון לו.
6-נושא החריגות, תחושת השונות ביחס לחברה. כיצד היא משפיעה עליך, ובמה את חשה שונה.
לדעתי לא קיים אדם חריג זו החברה אשר מתייגת אותו לכזה ומייחסת לאדם כותרות על פי סטיגמות שונות.
כל אדם בעולם הוא מיוחד ולכל אחד יש מה להעניק ולתת, לכל אדם יש רגשות ורצונות משלו.
השאלה היא בעיני האם האדם מרגיש שהוא חריג בינו לבין עצמו וזה כבר משהו שאפשר לעבוד עליו.
אני אישית לא חשה שונה ההיפך אני חשה ויודעת שאני בן אדם מאוד חברותי ואופטימי פשוט התרגלתי לחיות לבד ביני לבין עצמי. לכן, מאוד קשה לי לתחזק חברות, כי אצלי זה תמיד קיצוני כמו בכל דבר בחיים. כשאני אוהבת מישהו או משהו אני נותנת מעצמי את כל כולי ומצפה גם ההיפך מהצד השני. אבל יוצא כך שאני נתפסת כמו הפסיכולוגית של כולם ואיני יכולה לנסות להתעלם. אני פשוט נותנת מעצמי עד שכבר לא נשאר לעצמי כלום, ואולי זה מה שעושה אותי לשונה ביחס לחברה כי עם הנשים למדתי לסגור את עצמי בפני החברה כמו פוקר פייס. אך אם מכירים אותי מקרוב יכולים להבין שאני ממש אחרת ההיפך ממה שאני מייצגת אולי כלפי חוץ.
אני יכולה להתרכך מהר אבל לא יכולה להיפתח מהר בפני אנשים או להתחבר אליהם, זה לוקח לי זמן. לא יותר מדי אבל בהחלט לוקח. אולי זה נובע מזה שהתאכזבתי מבני אדם וזה גם אומר משהו על עצמי שאני אולי לוקחת כל דבר קטן יותר מדי ללב ועושה מכל זבוב פיל. לכן אני חושבת שאני צריכה לעבוד יותר על עצמי בקטע החברתי יותר להיפתח ופחות להסגר בתוך הבועה של עצמי, כי רק אם אני מחייכת אל מישהו ישר אני מקבלת חיוך בחזרה וזה כייף אז אני חושבת שאני אמשיך לחייך אל החיים ואל האנשים.
7-איך מתמודדים עם התנפצות החלומות?
עדיין לא היו לי חלומות שהתנפצו ובכלל אני לא זוכרת שחלמתי משהו אי פעם כדי להגשימו. הייתי פשוט רוצה להיות קצת יותר מוצלחת ומקובלת יותר בחברה אולי, למרות שלכל מקום שאני הולכת אני מרגישה נאהבת.
ואם לומר בכלליות: לא משנה מה קורה לי לטוב ולרע אני לוקחת כל דבר בקלות אחרי שלקחתי ללב ואז הכל נשכח ממני. זה חלק מהאופטימיות ששבי והילדה שבי,אני חושבת שבורכתי בזה ולמרות שכיום אני בת 30 עדיין הילדה שבי לא השתנתה ואני עדיין עושה שטויות מדי פעם אבל מבינה דבר או שתיים על החיים ועל היחסים שבין בני האדם.
8-לקיחת אחריות בחיים, איפה את מוצאת אותך בתוך האמירה הזו המופיעה לא אחת בשיריך.
אני חושבת שלקיחת אחריות תלויה בזה שלא משנה איפה אתה נמצא או מה אתה עושה ועם מי אתה מבלה אתה, עליך לעשות זאת על הצד הטוב ביותר. בין אם זה בעבודה ובין אם זה לארח אנשים בבית. ההתנהגות שלי כלפי העולם זו המראה למי שאני באמת ואת המראה הזו אני לא יכולה ללכלך. אני מתנהגת טוב ומן הסתם הכל צריך להתנהל טוב ונכון אבל לפעמים יש סטיגמות ולא תמיד מבינים אותך אותי נכון. למרות כל זה לא משנה מה אני עוברת בחיים אני עדיין מנסה להיות אני ולא להשתנות, כל עוד אני שלמה עם מעשי ועם מי שאני.
9-רגעים של ייאוש, כיצד מתמודדים איתם.
רגעים של ייאוש ואי סיפוק יכולים לתפוס אותי תמיד ובכל מקום אבל החוכמה היא איך להתמודד עם הייאוש הזה. למרות שעל פניו נראה שאני כותבת רק על דברים עצובים ומייאשים אני עדיין אופטימית ומה שכתבתי זה היה כביכול טיפול פסיכולוגי שעברתי ביני לבין עצמי. הכתיבה משחררת אותי ומוציאה ממני את הדברים שלא הייתי רוצה להשאיר איתי כמטענים לעתיד.
10-היקום-מה הוא עבורך?
היקום עבורי זה הכל. זה טבע, האנשים, ובכלל אני חושבת שכמו שבאבריו של האדם בגוף הורידים והנימים בגופו כל מערכת האף אוזן גרון והכל קשורים אחד בשני, כך גם כל העולם קשור אחד בשני. קראתי על זה הרבה מאמרים ואני יכולה להגדיר עצמי כבחורה רוחנית לכן זו דעתי על היקום.
11-מוטיב הבובה על חוט עובר ברבים משיריך. מהי אותה תחושה?
שירים לחוד חיים לחוד. כל מוטיב הבובה על חוט שאני מעבירה וכותבת בשירי הם רק הריפוי לאי הודאות שבי על החיים ועל עצמי בפרט. אי הודאות הזאת גורמת לי להרגיש שאין לי שליטה על חיי מכיוון שאני גם מאמינה בגורל ולדעתי תפקידי הוא רק להישמר על נפשי וכל השאר כבר יבוא מעצמו ועם מעט כיוונים מצידי. מן הסתם אני גם חושבת שהאדם נמשך לכל אותם הדברים שהוא אוהב וכך הוא מגיע בידיעה או באי ידיעה "במקרה" או בתחושה שהוא כיוון להגיע לאותו המקום, אבל בתכלס' על כבר קבוע מראש.
12-באותו הקשר, כיצד נוטלים את המושכות לחיינו?
כמו שאמרתי לפני החיים הם גלגל והאדם אינו יכול לדעת מה יקרה לו מחר ואם הוא יישאר בחיים בכלל. לכן לא על כל דבר יש לנו שליטה עליו בחיים וגם אם נראה לנו שיש לדעתי אני כאדם מאמין (אבל חילוני) - חושבת ההיפך. אין לנו את השליטה על חיינו והכל כתוב וקבוע לנו מראש מהבורא. לכן כשהאדם מתכנן משהו זה לא תמיד יכול להתבצע בפועל.
לדעתי כל הדברים הטובים מגיעים במקרה לכאורה לפחות. אך בעצם אין מקריות מוחלטת ואין דבר שקורה לאדם סתם כך ללא סיבה. אני לא נביאה ולא מלאך ואינני יודעת מה גרם למה לקרות ומתי, אני יכולה רק לשער ולהבין ולהסיק דברים מתוך ההיגיון.
לדעתי האדם צריך להיות אופטימי ולהאמין תמיד רק בטוב רק כך החיים שלנו יכלים לזרום בכיוונים נכונים וטובים יותר.
13-איך נולד השיר: "ואולי זאת הפרנויה?" שיר מעניין ביותר, כתבי עליו בהרחבה.
השיר "ואולי זאת הפרנויה" נולד מכל אותן התחושות של אי הודאות וחוסר הידיעה. הוא נולד מעובדות שאני חווה ביום יום, המבטים המוזרים שמופנים כלפי מאנשים סביבי. זאת ההרגשה ואולי זו באמת פרנויה וזה יכול לנבוע מסיבות רבות. אחת מהן והעיקרית ביותר היא שאני רגישה מאוד וחווה כל דבר בצורה מאוד רגישה ולוקחת כל דבר ללב, ואולי מכאן כל השיר הזה נולד.
14-מהם הפחדים הגדולים ביותר שלך וכיצד את מתמודדת עמם.
אני מפחדת מהרבה דברים מהקטנים עד גדולים.
אני מפחדת לעבור ליד כלב ולא משנה באיזה גודל למרות בחיים לא הותקפתי או ננשכתי על ידי כלב, אך יש בי את הפחד הזה מכלבים.
כשאני נוסעת כמו משוגעת באופניים אני מפחדת להידרס ולמות באמצע הכביש.
אני מפחדת להישאר רווקה לנצח. מין פוביה כזו שמכוננת בי וגם המשפחה הבוכרית "הכבדה" שיש לי ושלוחצת עלי ושאומרת לי כל הזמן אם לא תזדרזי להתחתן עכשיו אחר כך יבואו אלייך כל הגרושים וכל חצאי האדם למיניהם. עם כל הפחדים האלה שלי אני עדיין אופטימית ומקווה להישאר כזו תמיד.
15-קווים לדמותו של אביר חלומותיך.
חחח אביר חלומותי צריך להיות גבוה ממני ורזה כמוני.
הוא צריך להיות ענו וצנוע.
שלו ורגוע.
טוב לב אוהב את הבריות, אכפתי ואמפטי לבני האדם.
אמיתי וכמובן בעל חוש הומור ואולי קצת ציני כמוני.
16-הכמיהה אל האושר. כתבי על כך. איך נוכל לגעת באושר ולו גם בקצהו.
גם אם ניכר בשירי שאני כמהה לאושר ונוגעת בהיבט הזה כמעט ברב שירי אני רב הזמן יכולה להתהפך. אם למשל רגע אחד הרגשתי כועסת או עצובה אני יכולה לקחת את עצמי בידיים ולחשוב כי אין תועלת מכל הרגשות השליליות האלה. מעט אולי להתפרק ולבכות ואז שוב אני מרוממת ועם מצב רוח טוב. מטבעי אני בן אדם עליז ושמח גם אם בשירי זה ניכר אחרת.
והאושר בעיני נמצא בכל הדברים הקטנים ובכל רגע אפשר למצוא רגע אחד של אושר, זה לא חייב להיות משהו בומבסטי וגדול, מספיק משהו קטן כמו חיוך מילה טובה או ממתק טוב ואני מרגישה בעננים.
17-איך הגעת אל הכתיבה.
יותר נכון הכתיבה הגיעה אליי בגיל ההתבגרות בגיל 15 כשההורמונים השתוללו לי בדם והייתי תמיד בסערת רגשות. היו לי המון שאלות על החיים ועל מי שאני. כך הכתיבה עלתה בי בעקבות כל השאלות וההתלבטויות בכל ההיבטים של החיים ולגבי עצמי ולגבי המשפחה שלי.
הכתיבה הייתה לי לכלי טוב כדי להבין יותר טוב את עצמי ואת העולם שבו אני חיה,כי כשאני כותבת אני כביכול מתרפה מכל המועקות והספקות שלי ועולה על דרך חדשה יותר "נקיה" רגשית, אני כביכול נבנית מחדש ומסיקה לעצמי מסקנות.
18-כיצד הגעת לאתר "דרך המילים?"
בהתחלה כתבתי במקושרים ואני עדיין מעלה לשם קטעים לי רק בשם בדוי.
ראיתי יום אחד בחור מאוד מוכשר שפרסם את האתר הזה במקושרים או הציעו לו לעלות לשם את יצירותיו וכך בעצם הובלתי לאתר "דרך" המילים".
19-מה מקומה של התקווה בחייך ובחיי אדם בכלל.
התקווה זו הדרך שלי להתמודד עם הקשיים שבחיי מכל הבחינות, התקווה נותנת לי להמשיך לחיות ולהיות אופטימית בתקווה שהכל יהיה חייב להשתנות על הצד הטוב ביותר.
לדעתי בלב כל אדם טמונה התקווה בלעדיה כמו בלי האהבה לא היינו יכולים לשרוד.
20-הבדידות – כתבי עליה.
רב חיי אני לבד. אין לי כל כך חברים כמו שהיה צריך להיות וכמו שמתאים לאופיי. אך למרות שהכל קרה לי ההיפך מבחינה חברתית אני תמיד אהבתי ואוהבת חברה ואנשים ותמיד שמחה לשוחח עם אנשים.
הבדידות גרמה לי להפוך לאדם סבלני יותר ויותר אמפטי אולי. הבדידות זה לא דבר כל כך קשה ונורא אם יודעים איך להתמודד עם התחושה הזו. אם יש לך שמחה בלב אף אחד לא יוכל לקחת את זה ממך והאופטימיות הגדולה בי יחד עם התקווה מאפשרת לי לחלום על חיים יותר יפים לעצמי ויותר מלאים מכל הבחינות. אני יודעת שמצב סטטי כמו שאני מתארת בשירי וחלקו הוא נכון לא ימשך לעד, כי כל מצב הוא זמני והכל משתנה בחיים.
ובכלל לדעתי כל אדם בין אם הוא "מיוחס" חברתית וסביבו יש המון אנשים אוהבים זה עדיין לא אומר שהוא לא בודד. הרי לא כולם יכולים להבין אותך עד הסוף. האדם צריך להבין ולדעת את עצמו מספיק כדי כשהוא ירגיש לבד ובודד הוא יהיה שלם עם ההרגשה הזו.
21-עד כמה לדעתך מחשבותינו אכן יוצרות מציאות.
כך אומרים כולם וזה כתוב בכל הספרים הרוחניים. לדעתי זה די נכון, כל עוד חושבים אופטימי הכל יהיה טוב. אני חושבת אופטימי ולפחות לי לא קרה עוד איזה אסון חלילה. רק שהורי נפטרו וזה כבר לא בשליטתי.
חמשת היצירות האהובות על לודה במיוחד
קשה לי לבחור יצירות אהובות. כל יצירה היא עולם בפני עצמו.
אבל אני אנסה לבחור לפי התשובות שעניתי לך פחות או יותר.
היצירה הראשונה שאהבתי זה הפוסט האחרון שכתבתי ושהיה לי עליה דיון עם נאור מדרך המילים. אהבתי את תשובותיו המנומקות שנכתבו מכל הלב.
1. היצירה נקראת: "תרבות הכאילו ועוד"- בחרתי אותה מפני שאני חושבת שהיצירה הזו נכתבה מהצד הציני והשנון שבי, פחות יותר מהצד הכבד והמדכא שבו רב יצירותיי נכתבות.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=87633
2. היצירה שנקראת "לבד" ששם אני מזכירה את עצמי במטאפורה של שזיף מיובש שכל המיץ שלו יצא והוא מונח על המדף בשוק. זו אני כלפי החברה ובין החברה, שלפעמים אני אולי נותנת יותר מדי מעצמי אבל לא תמיד מקבלת יחס דומה.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=70171
ומוזכר שם גם הנושא הזה של תחושת הבדידות של כל אדם, שבסופו של דבר כולנו איכשהו לבד.
3. היצירה השלישית נקראת "הבנה וקבלה" אני מאוד מתחברת במיוחד לבית האחרון בשיר ואני אצטט
"אומנם לא כך היא קוותה
לזו התהילה בכזו מבוכה
בלי שום כוונה תחילה
היא הגיעה בתבונה להבנה
מתוך האמונה שגם אם נראה לה אחרת
בסופו של יום הכל קורה לטובה."
ואני אסביר למה?
אני לא יודעת למה קורה לי מה שקורה לי ביום יום ולמה אני מרגישה את מה שאני מרגישה כלפי כל דבר בחיים. ישנם דברים שלא אוכל להסביר ולהבין כי הדברים הללו מעבר להיגיון שלי. אבל אני תמיד בטוחה שכל מה שקורה איתי קורה לטובה, כי אני מאמינה בבורא עולם ומקבלת כל דבר ממנו באהבה בין אם זה נראה לי טוב, אם זה לא מתאים לי ונראה לי רע.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=81300
4. "חיבורים"- אני מאוד מאמינה ביחסים טובים שנרקמים בין בני האדם ואפילו בין בני האדם והחיות והטבע אשר סובב אותנו,אני מאמינה בטוב,ולכן אני אוהבת את הצירה הזו.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=65664
5. "המסע" גם שיר אופטימי בעיני שמדבר על האמונה ועל הקלילות שבחיים, שלא צריך לקחת את החיים ברצינות יתרה וגם לא את עצמך אלא לזרום עם החיים והם יובילו אותך למקום בטוח שמתאים במיוחד לך.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=77214
