טור 9 - יום האישה הבינלאומי

ברשותכן בנות הרשו לי קצת להיות ביקורתי היום, כי היום אתן חוגגות את... אתן חוגגות.
ולמה ? כי אתן נשים ? באמת כל הכבוד על ההישג, אבל למה ההישג שלכן צריך לבוא על חשבון תוחלת החיים ההולכת ומתקצרת שלנו - הגברים.
רוב המחקרים מוכיחים שאתן חיות הרבה יותר זמן מאיתנו ולמה בעצם ? או אז ככה, התשובה פשוטה. אתן מנצחות בכל ויכוח ואתן פועלות עפ"י תוכנית ברורה ומחושבת כיצד ללכוד את הקורבן המסכן שרק חושב שהוא מצא את בחירת ליבו.
למה לדעתכן אף אחד מאיתנו לא קם ואמר די !!! נמאס מהקיפוח. גם לנו הגברים מגיע יום משל עצמנו אה ? כי לאט לאט נהפכנו לבובות הנשלטות ע"י ... אתן כבר יודעות את התשובה.
המצחיק הוא שאת הוראות ההפעלה להשמדת גבריותו של הקורבן הפוטנציאלי היא טריטוריה מוכרת לכן אך בינכן לבין עצמכן אתן מתנהלות כאילו הוראות ההפעלה נכתבו בסינית. מה זה ?
יום של גבר טיפוסי הוא לקום בבוקר, ללכת לעבודה, להעביר את היום בסבבה ולהיות מוכן למתקפה הגרעינית בשעה 20:00 כשאישתו תחזור לקדוח לו חור כזה גדול למרכז הראש.
אישה זה סיפור שונה לגמרי. אתן ממש לא מעבירות את היום בסבבה. יותר בכיוון של לאכול ולהתלונן, להתלונן ולאכול (בעיקר את הראש). יום של אישה טיפוסית הוא ללכת לעבודה, ללכלך על נשים מאחורי הגב, אח"כ ללכת עם אותן נשים לאכול צהריים ולשחק אותה החברות הכי טובות ואז לחזור מהאוכל, להתלונן כמה שהאוכל היה זוועה ושבחיים את לא חוזרת לאכול שם. הבטחה שמחזיקה יופי עד ליום שלמחרת ועוד בסוף לומר - וואי אני מה זה גמורה מעייפות. ממה ???
כשגברים לא מסתדרים ביניהם העניין נפתר מהר מאוד והם סוגרים את זה ב-הכל בסדר אחי ובצירוף עוד אח ועוד אח לעץ המשפחתי.אתן לא. אתן ממשיכות וממשיכות, מטנפות ומטנפות ומתלוננות ומתלוננות. ריבונו של עולם מה ההבדל בין יום האישה הבינלאומי לכל יום אחר ?
התשובה היא כלום. יום האישה הוא עוד יום בו אנחנו נדרשים להעניק לכם 100% תשומת לב ובתמורה אתן מעניקות לנו בנדיבות רבה 500% כאב ראש.
מישהו גם יכול להסביר לי את הקביעה הזאת שאנחנו צריכים לשלם עליכן. בטח מדובר בהצעת חוק שאתן העלתן במליאת הכנסת ואושרה ברוב קולות לאחר רוב איומים.
אני לא מבין את זה. כל פעם שאני נפגש עם מישהי אני מדמה את הסיטואציה לראיון עבודה.
אותן שאלות, אותן שתיקות מביכות, אותה ההרגשה של למה אני כאן ומה זה השטויות האלה אך יש הבדל אחד יחיד ומיוחד - לא הלך לי בראיון עבודה אז לא הלך. לא הלך לי בדייט אני הולך לשלם מחיר מאוד מאוד כבד. מה אתן חושבות שאנחנו פאקינג רוטשילד בכבודו ובעצמו ?
אנחנו אפילו לא קרובי משפחה.
לא מזמן מצאתי את עצמי בדיון בנושא מי יותר סובל גברים או נשים. לכאורה ניצחון מוחץ לנשים. מה זה מוחץ, נוק אאוט כי אין מה לעשות אתן התברכתן ב-2 קלפים , קלף המחזור וקלף צירי הלידה המעניקים לכן פול האוס אבל אל תחגגו יותר מידי זמן את הניצחון בנות כי אתן שוכחות דבר מאוד מהותי בקרב הסבל.
אנחנו הגברים שעוד לא הספקנו לבכות בכי ראשון כבר מובלים לשחיטה. עוד לא הוצאנו מילה אחת מהפה וכבר חותכים לנו מה שמסמל על הבאות.
כמו יד מכוונת וחותכת שאומרת לנו : חברה אתם הולכים לסבול. לכאורה עד שנפגוש בכן אנחנו נסתובב בלי דאגה בעולם שמחים ומאושרים אבל באיזשהו שלב זה יקרה ואתן תכנסו לחיינו ואני מתכוון לכניסה בכל הכוח. אז אנחנו נדע רשמית שהגיע זמן הסבל, כי זה יותר גרוע מכל מחזור שבא פעם בחודש וצירי לידה שבאים לתקוף אתכן לשעות ספורות. במקרה שלנו מדובר בסבל לכל החיים ששום אפידורל לא יחלץ.
ולמרות כל זה יש משפט שבאמת אין נכון ממנו "אי אפשר אתכן, אי אפשר בלעדיכן" כי למרות שקיבלתן חג משלכן ואפילו ג'ון לנון בכבודו ובעצמו כתב שיר עליכן (עוד לא נתקלתי במישהי שכתבה שיר עלינו) כי גם בכל הימים שאתן משגעות אותנו, וברוך השם לא חסרים ימים כאלה, אתן האיזון שלנו. זה כמו לצפות במשהו שמצד אחד אותך אישית מאוד מעניין אך מצד שני בגלל שהוא מרתק רק אותך אתה תמיד מתכחש ואומר נראה לכם שאני צופה בשטות הזאת אין לי כוח לזה.אתה פשוט נמשך לזה, אתן מושכות אותנו. אנחנו לא יכולים לעמוד על הנקודה למה אבל זאת המציאות. אז מזל טוב לכולכן ואם כבר אתן חוגגות לפחות תשקלו לחגוג גם לנו.