שַׁבָּת גָּדוֹל/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                               

שַׁבָּת גָּדוֹל/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

הַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי חַג הַפֶּסַח,

נִקְרֵאת "שַׁבָּת גָּדוֹל".

בְּשַׁבָּת זוֹ בְּמִצְרַיִם......

לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת.

בַּשַׁבָּת לִפְנֵי הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם,

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ הוֹרָאוֹת.

אֵיךְ  לְהִיעָרֵךְ  לִקְרַאת הַיְּצִיאָה,

וְהֲכָנוֹת אַחֲרוֹנוֹת לַעֲשׂוֹת .

הַמְּצָרִים נִסּוּ לִפְגֹּעַ בָּהֶם,

אַךְ לֹא עָלָה הַדָּבָר בְּיָדָם.

אֱלֹהִים בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים הִצִּיל וְהוֹשִׁיעַ,

וּבְפֶסַח גָּאַל אוֹתָם.

בְּ"שַׁבָּת גְּדוֹל" אָנוּ קוֹרְאִים

בִּנְבִיא חַגַּי אֶת הַהַפְטָרָה.

יֵשׁ שֵׁם רֶמֶז לָמָּה נִקְרֵאת,

הֵשַׁבָּת גָּדוֹל וְלֹא גְּדוֹלָה.

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא—

לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. 

  וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם"—

פַּעֲמֵי הַגְּאֻלָּה הוֹלְכִים וּקְרֵבִים,

בְּ"שַׁבָּת גָּדוֹל" רֶגַע לִפְנֵי הַיְצִיאָה מִשִּׁעְבּוּד.

 נִסִּי אֵל לְעֵינֵי כָּל נִרְאִים.

עַם יִשְׂרָאֵל חָשׁ אֶת פַּעֲמֵי הַפְּדוּת וְהַחֵרוּת.

בְּיַּמֵינוּ אָנוּ בְּ"שַׁבָּת גָּדוֹל" הַ"גְּדוֹל" בָּעִיר,

 הוּא הָרַב "מָרָא דְּאַתְרָא" דּוֹרֵשׁ וּמְחַזֵּק.

מְדַבֵּר עַל הַהֲכָנוֹת וְהַלָכוֹת פֶסַח,

וְעַל גָּדְלוֹ וְעוֹצְמָתוֹ שֶׁל הַנֵּס.

שַׁבָּת שָׁלוֹם!!!!!!

מרא דאתרא, (מארמית "אדון העיר") הוא כינויו של הרב המקומי. מבחינת ההלכה היהודית פסיקותיו מחייבות את אנשי מקומו בזמן כהונתו