1-ספר לנו על עצמך, קורותיך כולם.
נולדתי בארץ בשנת 53, כבן יחיד ומפונק לזוג הורים מבוגרים אשר עלו ארצה הרבה לפני מלחמת העולם השנייה. גדלתי בטבעון, מקום ירוק ועתיר שטחי בור, בהם אפשר ליהנות מצמחיית הבתה הטבעית. כילד אהבתי להסתובב באחו ולבחון כל צמח. כך הפכתי לחובב צמחים מושבע, שגם התדיין עם עצמו על כל נושא אפשרי. אולי בדרך זו, למדתי לשים לב לפרטים הקטנים ולמתוח אותם לכדי סיפור.
למדתי מוסיקה ואני אוהב מאד מוסיקה, אך איני עוסק בתחום. העדפתי עבודות חשמל ומדי פעם מים. (אומרים שלא ממש הולך טוב ביחד אבל לדעתי שניהם מועברים בצינורות).
אני נשוי ואב לבן שהוא חייל ומשרת כחובש בבסיס מודיעין בצפת. חמי מתגאה שהוא דור שלישי של חובשים במשפחתו, שכן הוא בעצמו היה חובש ואני כאביו גם כן שירתי כחובש.
2-השירות הצבאי היה עבורך רב משמעות, אתה כותב עליו הרבה-ספר על שירותך הצבאי.
הייתי חובש 'ג'ובניק', אך גם ככזה, ראיתי והשתתפתי באירועים מוזרים, שחלקם אף הסתיימו בכי רע או ב"כמעט אסון" - שרק יד מסתורית מנעה אותו ברגע האחרון.
בעקבות תאונה שקרתה לי במהלך השירות, הועברתי לתפקיד שונה – מחסנאי רעלים במחלקת בריאות הצבא, אך מזלי שיחק לי ולאחר מספר חודשים הושבתי לתפקידי הקודם כחובש. גם כאן, באתר זה, הספקתי כבר לספר על אותה תאונה ועל אירוע שחוויתי בצריפין, במחלקת בריאות הצבא.
בתקופות המילואים שלי, ביליתי במרבית המקרים כחובש קרבי (עלק) שסופח לגדודים שונים. אף פעם לא עם אותו גדוד. אף פעם לא עם אותו מפקד. במצב שכזה, פעמים רבות חשתי כי חובשי הגדוד שמעורים בו, זוכים לקבל תנאים טובים משלי. מפקדים רגישים, ששמו דגש על כך ש"כולנו שווים בחובות ובזכויות" היו מועטים, אך הם כמובן נזכרו תמיד לטובה.
מטבע הדברים, כשנכנסתי ל"תלבושת האחידה" והעברתי תקופה של חודש בחברת אנשים חדשים, חוויתי עמם חוויות ייחודיות וגם הסביבה העוינת מסביב תרמה לעיתים את שלה והוסיפה חוויות שונות ומשונות. על חלקן כבר סיפרתי כאן.
3-האם העובדה שהיית חובש בצבא העניקה לך כלים להמשך החיים.
כמעט ולא. ידע שחשוב לדעת ועניין - כן. למזלי לא נקלעתי למצב בו נאלצתי ליישם את הידע כדי להציל חיים. וכשבני עבר לפני כשנה את קורס החובשים שלו, נוכחתי שכיום הגישה השתנתה מעט ובני קורא לי "עתיק של פעם" (לפני כמה שנים זה היה, אבא"?)
4-כיצד מתמודדים עם בעיות הצצות ללא הודעה מוקדמת.
כל דבר לגופו. במרבית המקרים, איני נוטה לוותר ואז המקלדת עובדת שעות נוספות. מכתב מתיש גורם במרבית המקרים לכך שהדברים מסתדרים בדרך הרצויה. נכון שלא תמיד. כשלא הולך זה מאכזב.
5-הפחד מהמוות – מהו עבורך.
יש מודעות. פחד? לא ממש, שהרי אני "מחוסן". אבל ברצינות. היו בחיי מספר אירועים מוזרים, בהם זה עבר סנטימטר ממני, ואילו אני יצאתי מזה ללא שריטה אפילו. חוצמזה? זה הרי מגיע בסופו של דבר ואיש לא יוכל לומר לך ש"לי זה לא יקרה". אני רק מקווה שההרפתקה לא תהייה מייסרת או ממושכת.
6-מקומו של ההומור בחייך.
איך אפשר בלי? גם כשהמצב נואש, אני מנסה לחפש את הדרך למצוא שעשוע כלשהו במצב. חייבים להמתיק במעט את העוקץ, לא?
7-האהבה – מה מילה זו אומרת לך.
אירוע מלהיב, שלמרבה הצער לא מתמשך לאורך זמן. שיני הזמן שוחקות את הברק והקסם וההרגל תורם אף הוא את שלו לעניין. על כן, ראוי שתגיע מדי פעם ובמנות קטנות...
8-מהו חלומך הגדול ביותר.
לראות איך בני מסתדר במהלך חייו עוד כמה עשרות שנים.
9-איך הגעת אל הכתיבה בכלל, ומה היא מעניקה לך.
תמיד אהבתי לכתוב. באיזשהו זמן, כשהמחשב נכנס לביתנו, החלטתי שהגיע הזמן לנסות ולהעלות על הכתב "דברים מיוחדים מהחיים". האפשרות לערוך, לשפץ ולתקן בכל עת את הכתוב - מבלי ללכלך ניירות ולהותיר דפים מלאי מחיקות, הקסימה אותי. אודה שמדי פעם, אני באמת ניגש לקבצים ומנסה לשפר. וזה מעניק לי סוג של רגיעה. התרכזות בעבר ודרך נפלאה להעביר זמן.
10-האם אתה מאמין בניסים?
האם החיים עצמם אינם סוג של נס? כל כך הרבה חיים יש בעולם, והנה. יש לך פרט. "אני". משהו שיכול לשלוט קצת בדברים. "את". מישהי שמגיבה לי. "הוא", שיושב בצד וקורא אך לא מגיב. אז כן. זהו סוג של נס שאפשר לפרקו לעוד נסים קטנים. שברירי רגע שביכולתם להפוך קערה על פיה. וכל זה בידיעה שהכל כאן זמני, קצר וכל עוד שטוב, עדיף.
11-אומרים כי המציאות עולה על כל דמיון, האמנם?
אכן כן. במקרים רבים חשבתי לעצמי: "אילו מישהו אחר היה מספר לך סיפור שכזה, היית מצקצק בלשונך וממלמל 'בטחחחח'". אבל עובדה. לי זה קרה.
12-אם אין אני לי מי לי, מה דעתך על משפט זה?
לא תמיד. היו לא מעט מקרים שנזקקתי לעזרה. ונכון. לעתים אני לבד וחייבים לפעול.
13-מהם תחביביך.
צמחים. מוסיקה.
14-מה היית לוקח איתך לאי בודד.
מחשב. אם לפרק רק קטע, כי תגידי שהאינטרנט זה קשר לכל העולם, אז אסתפק בWORD- ובאתר YOU TUBE. שם יש אפשרות לגלות עולם ומלואו של אמנים, מוסיקה וביצועים מדהימים. לפעמים גם 'קטעים מהחיים' וזה כיף.
15-עם איזה בני אדם לא היית רוצה להתרועע בשום פנים ואופן.
עם שקרנים וצבועים.
16-מהו המוטו שלך בחיים.
ללמוד וליהנות מהפרטים הקטנים.
17-חברות-מה מקומה בחייך ובחיי אדם בכלל.
איך אפשר בלי? חייבים איש סוד. אדם שיעזור כשצריך. כתף להניח עליה ראש דואב. וגם לדעת שאני חשוב לאחר כשם שהוא חשוב עבורי.
18-על אילו עקרונות לא תוותר לעולם.
רדיפה אחר צדק גם אם זה "יעלה לי".
חמש היצירות האהובות על משה במיוחד
1. "כדור ברק". מציאות שעולה על כל דימיון שמהולה בנס גדול.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=88158
2. "נפילה". קשה גם לי להאמין כמה מחשבות עוברות בשבריר של זמן קצרצר ברגע של מצוקה, ואחרי הכל, מסתבר כי נותר מספיק זמן גם למצוא תושיה למצב הנורא. זה מפתיע עוד יותר, כשאני גם מכיר את עצמי ואת קצב מחשבותיי. ממש לא מסתדר מבחינת ההגיון, אבל זו עובדה.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=88147
3. "רחוק". זיכרון מאירוע "שלא התאים לי". ההסבר בגוף הסיפור.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=88140
4. "שירו שיר". כדי להוכיח שגם בכיחה ח' כבר כתבתי. לא משהו חינוכי אבל.. כתבתי. וכפי שהגיבו שם: "החטא ועונשו". הלואי ותמיד נזכה 'רק' לעונשים שכאלה.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=88138
5. "מישה גרון – לזכרו". כי יום הזיכרון לחללי צה"ל בעוד ימים ספורים וכי באמת ראוי שאזכר בו. לזכר ימי עלומיי ולקידוש העלומים.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=88369
