צְבִיעוֹת/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                     

צְבִיעוֹת/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

הַצְּבִיעוֹת הִיא שֶׁקֶר,

הִיא דּוּ פַּרְצוּפִיּוֹת.

הִיא מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה,

הִיא גְּנֵבַת דַּעַת  בְּנֶחְמָדוּת.

אֶחָד בַּפֶה וְאֶחָד בַּלֵּב,

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הָאֱמֶת .

"תּוֹכוֹ אֵינוֹ כִּבְרוֹ",

שֶׁל הַצָּבוּעַ הַמִּתְחַסֵּד.

כָּל בֹּקֶר בְּ"שַּׁחֲרִית",

בִּתְחִלַּת הַתְּפִלָּה.

אָנוּ אוֹמְרִים,

אֵת זֹאת הַבַּקָּשָׁה.

"לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם

 יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי,

וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת,

 וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ".(תְּפִלַּת שַׁחֲרִית)

אוֹסִיף עוֹד  "מַשַׁל",

שֶׁלָּמַדְתִּי לִפְנֵי שָׁנִים.

הוּא מַזְכִּיר לִי תָּמִיד,

מִי הֵם הַצְּבוּעִים.

אָלֶכְּסַנְדֶּר יַנַּאי מֶלֶךְ חַשְׁמוֹנַאי,

לִפְנֵי מוֹתוֹ לְשְׁלוֹמְצִיוֹן אִשְׁתּוֹ קָרָא.

יַחַד עִם שַׁרְבִיט הַמְּלוּכָה,

מָסַר לָהּ אֶת הָאִמְרָה הַבָּאָה.

"אַל תִּתְיָרְאִי לֹא מֵהַפְּרוּשִׂים וְלֹא מֵהַצְּדוֹקִים,

הִזָּהֲרִי רַק מֵאֲנָשִׁים צְבוּעִים.

אֶת מַעֲשֵׂה זַמָּרִי הֵם עוֹשִׂים,

וְשָׂכַר כְּפִינְחָס מְבַקְּשִׁים".

זֶה מוּסַר הַשְׂכֵּל חָשׁוּב לְכֻלָּנוּ,

לָדַעַת "מִי לְצָרֵנוּ וּמִי לָנוּ".

מִי חָבֵר וּמִי עָמִית,

מִי זֶה שֶׁקּוֹרֵץ עַיִן כְאִלּוּ יָדִיד.

הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק;

וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ.( תְּהִלִּים פֶּרֶק ט"ו)