ההרצאה הייתה בעיצומה כששמעתי לחשושים באולם: "הנה מיראבל!" היי מיראבל!"
הפניתי ראשי וראיתי דמות ססגונית בשמלת אקסטרה מיני בגוון אדום לוהט (או שמא שכחה ללבוש גם חצאית?) העושה את דרכה במעבר בין הכסאות חושפת זוג רגליים בלתי נגמרות בנעלי סטילטו וחיוך של מיליון דולר על שפתיה הצבועות בגוון השמלה.
שברתי את ראשי מי היא מיראבל הזאת, שעל פי ההתרגשות שאחזה באולם עם כניסתה, נראה שכולן מכירות חוץ ממני. כולן אמרתי – כיון שבאולם האירועים של המלון ישבו רק נשים (אם נתעלם מקשיש אחד בודד שנחר על אחד הכסאות) . נושא ההרצאה, על פי המפורט על לוח האירועים שבלובי, היה "היתרונות והחסרונות של מסכת הפנים מפירות העונה לעומת זו מפירות יבשים".
אני, שהמסכה האחרונה שעלתה על פניי הייתה מן הסתם בחג הפורים בילדותי הרחוקה, נקלעתי למקום משום אילוצי מאסר בית המלון שהייתי נתונה בו. בעלי הפתיע אותי ליום הולדתי שחל באמצע יולי בחופשה מפנקת "הכל כלול" של שלושה ימים בים המלח, חופשה אשר התבררה כהפתעה לוהטת של ממש – בסביבות הארבעים וחמש מעלות צלסיוס שהכניסו אותי ללא שהיות למעצר בית מלון. מלח אמנם ראיתי שם – במלחיות שבחדר האוכל – אבל את הים לא ראיתי, אך הבנתי שהרבה ממנו כבר לא נשאר ממילא.
בן זוגי בעל התושיה מצא עד מהרה פרטנרים למשחק המלכים ופצח בטורנירים בין ארוחה אחת למשניה, אך אני, שלדאבון ליבי נעדרת כל זיקה לבתי המלוכה לסוגיהם , יכולתי רק להתקנא. כדי לא לטפס על הקירות משיעמום וגם להוריד קצת מ"הכל כלול" שלא חפצתי להחזיר הביתה כמטען עודף על גופי, התחלתי למדוד בצעדים את השטיחים מקיר לקיר שכיסו את רצפות הפרוזדורים והאולמות של בית המלון, וגם נקלעתי לכל מיני סיטואציות מביכות, כגון המחזה שכתב והעלה צוות הבידור של המלון, ריקוד "הגנגם סטייל" וההרצאה המאלפת בנושא מסכות הפנים.
אם לחזור להרצאה הנ"ל, היא כללה הדגמות על מתנדבות מהקהל שזכו לטעום על בשרן גם מפירות העונה וגם מאלה היבשים. בסיומה הזדמנה לי הצצה נוספת באטרקציה ששמה מיראבל עמה פתחתי את הדיווח הזה, מעגל מעריצות התהווה סביבה ברגע שקמה ממושבה ורק אני טרם עמדתי על זהותה. התחלתי לצעוד לעבר היציאה מהרהרת נוגות בחורים בהשכלה שאני מגלה אצלי חדשות לבקרים, כאשר שמעתי קול קורא בשמי. הסתובבתי ומה גדולה הייתה פליאתי להיווכח שהקול – קולה של מיראבל. הבטתי לצדדים לגלות מי
ה- לידור שהיא מחפשת, אבל היא הסתכלה ישר אלי. הצבעתי על עצמי כשסימן שאלה בעיניי והיא מיהרה להנהן נמרצות. התקרבתי אליה מהוססת והמתקהלות סביבה צרבו אותי במבטיהן. היא עזבה את חוג מעריצותיה, התקרבה אלי ותפסה בידי.
"מה שלומך לידור, long time no see," אמרה והבזיקה אלי חיוך צחור שיניים. נוכחתי שהמרחק היטיב עמה, כשנעמדה ממש מולי יכולתי לראות את שכבות הטיח שכיסו בנדיבות את פניה.
"אנחנו מכירות?" קולי היה ספקני אך היא הסירה כל ספק כשהכריזה, "מכירות ועוד איך!"
אף פעמון לא צלצל אצלי והיא החלה לאבד סבלנות, התקרבה אלי עוד קצת ולחשה על מנת שהאחרות לא יקלטו : "אני מירי, ! "for god`s sake
עברתי במהירות על רשימת ה"מיריות" שאני מכירה ועדיין לא צלצל שום פעמון. היא קראה את הבעת פניי ופלטה בתדהמה רועמת, "אל תגידי לי שלא עקבת אחרי הקריירה שלי!"
התבוננתי בה שוקלת אפשרויות; פסלתי על הסף קריירות אקדמאיות וזו שעלתה בדעתי –הותרתי שם ונמנעתי מלהעלותה גם על דל שפתיי.
"דוגמנית!" הכרזתי בהתלהבות, כמוצאת שלל רב. היא משכה בכתפיים, מורגש היה שבורותי מתחילה להוציאה מדעתה.
"אין לך כל מושג מי אני, נכון?" שאלה בהתרסה. נאלצתי להודות מבוישת ונכנעת.
"כולם מכירים אותי, אני סלב, היכן את חיה?! "
"בחולון," עניתי בחוסר נוחות.
"את עדיין גרה בחור הזה?"
"את יודעת איפה אני גרה?" פערתי את פי בתדהמה. היא לא ענתה, משכה שוב בכתפיה בעצבנות, שילבה זרועה בשלי וגררה אותי אחריה .
"בואי נשב באיזה מקום ונדבר".
לא הייתה צריכה לכופף את ידי, מתתי מסקרנות. צעדנו שלובות זרוע ומבטים רבים עקבו אחרינו, היא הרי ידועה בציבור (שלא כלל אותי) ושתינו יחד היווינו ללא ספק אטרקציה כפולה ומכופלת, אני הגעתי לה עד לגובה שדיה המרשימים שפרצו מחשופה הנדיב, (אם כי עקביה הוסיפו לה כעשרה סנטימטרים לאלה שהעניקה לה הגנטיקה.)
מצאנו מקום מוצנע בלובי והתיישבנו בשתי כורסאות תאומות.
"אני אפתור לך את התעלומה," הכריזה בחיוך, "גרתי פעם בחולון, הכרנו בבריכת "הפועל", הילדים שלנו שחקו שם יחד כשהיו קטנים...."
"לא נכון!" קראתי ועיניי יצאו מחוריהן. לא היה כל דמיון בין מירי שהכרתי שם לבין התופעה ששמה מיראבל, זכרתי צעירה כהת שיער וממושקפת שסחבה על גופה עודפים רבים – לאו דווקא בפרונט העליון, שהיה מקופח, אלא בכל שאר האזורים – אשר התרוצצה חסרת נשימה אחרי ילדיה בניסיון לתחוב לפיהם עוד פיסת בננה או נתח מכריך. ילדינו היו בני גיל מתאים ושיחקו יחד, וגם בעלי הסתגלן מצא בנקל נושאים משותפים עם בעלה –
שירי הלל למכוניותיהם והשמצת הממשלה – אך אותי היא הביכה כבר אז בשאלות שעליהן לא מצאתי מענה וגרמו לי רגשי נחיתות, כדוגמת "מה את מתכננת לבשל לשבת?",
שעה שאני לא ידעתי מה נאכל גם באותו יום עצמו.
מיראבל זו אשר ישבה מולי, עם שיערה הזהוב בנוסח פארה פוסט, מותני הצרעה, החזה המפואר והרגלים החטובות שלא נגמרות, (שעה שישבה גיליתי גם את צבע תחתוניה אך מפאת צינעתה לא אגלה), לא הזכירה לי במאומה את הצעירה ההיא. פה פעור מקשה על הדיבור כך שהצבעתי לעברה ופלטתי "אייייייייך.... ? היא צחקה.
"איך הפכתי מברווזון מכוער לברבור? מול פני האומה בתוכנית הריאליטי "התנתחות"!
"אהה, התנתקות..." שמחתי להפגין בקיאות אפילו שלא כל כך הבנתי מה קשור.
"התנתחות, התנתחות", הרימה את קולה והדגישה את המילה, "שזה כמו "לרדת בגדול" אבל בלי להתענות, בעזרת איזמל המנתחים של דר' מיקי סכינאי, ועל הדרך עברתי גם שיפוץ כללי, עשיתי ציצי, אף, שפתיים, הרמת עפעפיים וניתוח להסרת המשקפיים...
איך זה שלא ראית, כולם ראו את זה, הרייטינג היה בשמיים, כנראה שלא היית בארץ באותה תקופה..."
"כנראה..." מילמלתי כדי לכסות על הבושה. ניסיתי לשנות נושא על מנת למנוע פחים נוספים.
"ומה שלום דודו, בעלך?"
"דודו? הוא היסטוריה... אל תגידי לי שגם את "להתגרש בגדול" לא ראית !?"
מבטה היה מזועזע בעליל. "נו טוב," נזכרה, "אולי כן ראית אבל לא זיהית אותי כי זה היה לאחר המהפך". לא ניסיתי לתקן אותה.
"זכינו במקום ראשון, גברנו על כל המתגרשים האחרים וקבלנו כפרס שייט מסביב לעולם בספינת שעשועים, כל אחד באניה אחרת כמובן..... אמנם יצאנו מהתוכנית בשן ועין,
אני איבדתי שן... בעצם את כל הקדמיות העליונות, אבל הוצאתי לו עין, כך ש...," מבטה קרן מסיפוק, "וכמובן השיניים החדשות שלי יפות עשרת מונים," אמרה והבזיקה אלי להוכחה את חיוכה המסנוור.
"והיה כדאי," המשיכה, "זה שינה לי את החיים, ראיתי עולם והפכתי למגה- סלב, לא יכולה לעבור ברחוב, צלמי הפפרצי רודפים אחרי, אנשים מבקשים חתימות, אני מוזמנת להשקות ומקבלת מתנות והנחות סלב, את סוף השבוע הזה במלון גם קיבלתי חינם אין כסף..."
לא ממש ידעתי מה זה השקות אבל פחדתי לשאול.
"אני מצטערת לשמוע שהתגרשתם, הייתם זוג כל כך נחמד..." אמרתי בנוסטלגיה.
היא גיחכה בבוז.
"פפפפ, היית צריכה לראות אותו היום, שמן קרח ועם עין מזכוכית, ממש לא מציאה... ולעומת זאת... חכי, עוד אציג לך את זה שאיתו הגעתי למלון, תרנגול בן 28 , " stud " a
של ממש אם את מבינה למה אני מתכוונת... השארתי אותו בג'קוזי, אני לא נכנסת למים ציבוריים והוא אמר שאוהב את הנוף האנושי שם... וגם רציתי לשמוע את ההרצאה על מסכות פנים ולפגוש מעריצים... ואת," פנתה אלי, "מה איתך, את עוד נשואה לאותו אחד?"
לא היה לי נעים להודות שכן. היא זרקה לי מבט מזלזל כך שמיהרתי להחליף שוב נושא.
"ומה שלום הבת החמודה שלך... ענת, נכון?" נזכרתי.
"כעת שמה אָנֶט.... והיא גם סלב, אפילו יותר ממני, לאחרונה נבחרה להנחות תוכנית בוקר בענייני זוגיות ובימים אלה מנהלת משא ומתן עם זכיינית "טפשת" על התנאים....אותה ראית בטוח, היא השתתפה ב"הפרחה והבבון" וזכתה במיליון שקל ב"שוכבים עם כוכבים"...
כמעט נחנקתי.
" רוקדים עם כוכבים," תיקנתי אותה, " ראיתי את זה, אני מאד אוהבת ריקודים," הצהרתי בסיפוק. היא נפנפה ידה בביטול וקראה מתוך זעזוע עמוק:
"אני לא מאמינה שלא שמעת על "שוכבים עם כוכבים"!!! על איזה כוכב את חיה???
זה רץ בכל העולם, זו הצעקה האחרונה בריאליטי, כשהקרינו את זה קרס זרם החשמל מרוב צפייה, מעולם לא היה רייטינג כזה, רק תינוקות או עיוורים לא ראו... זה היה מ ד ה י ם
וגם לווה בסקנדל, משתתפת אחרת ניסתה לגנוב לבת שלי את התהילה כששכבה עם בן דוד שלה שהוא כוכב פורנו והוסיפה אותו לרשימת הכוכבים שהשכיבה, וזאת למרות שבתקנון שחתמו היה כתוב שחור על גבי לבן שכוכבים מבני המשפחה פסולים... אבל המזימה התגלתה בזמן, תודה לאל, וכך אנט זכתה בכסף וגם בתהילה... לעונה הבאה התחרות מיועדת לבני 40 ומעלה, כבר נרשמתי, אני מקווה להתקבל כי הדרישה עצומה והמיונים קפדניים..... וחכי, עוד לא שמעת הכל," אמרה משהבחינה שכיסיתי את פי בידי,
"עוד לא סיפרתי לך על הבן שלי צ'ארלי, נו.. ציון, כן..., הוא סיפר לי על הטרנד האחרון, תוכנית ריאליטי חדשה בשם "הנוקמים", עדיין לא החלה ההרשמה אבל באמריקה שברה את כל השיאים... צ'ארלי מצפה בקוצר רוח לזה, יש לו כמה חסולי חשבונות וכמובן מבטיחים חסינות מלאה למשתתפים, בנוסף ל... הקשיבי טוב, מיליון דולר לזוכה, לא שקלים, דולרים... אם יזכה, גם הוא יהיה סוף סוף מסודר בחיים..."
נפרדתי ממיראבל שעמדה לשוב למחרת לתל- אביב, לא לפני שקיימה את הבטחתה וגרמה לי לאכול את הלב כשהציגה בפניי את ה- stud שלה. כיון שנותר לי עוד יום לבלות במלון, העברתי אותו בתכנון של עתידי:
ראשית ארשם ל"מצפרדע לנסיך, מקרפדה לנסיכה" , מיד לאחר-מכן ל"המרוץ לאלפיון העליון" ואחר- כך.......... השמיים הם הגבול.
