יצירות אחרונות
וְכִי לַלַּיְלָה יֵשׁ עֵדִים (2 תגובות)
אלפי /הודעות -04/10/2026 14:59
אז מה יהיה ...? (9 תגובות)
רבקה ירון /שירים -04/10/2026 11:20
אני צובע את יופיה (10 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -04/10/2026 09:15
בְּאֵדֵי הַשִּׁכָּרוֹן הַמָּתוֹק (8 תגובות)
אביה /שירים -04/10/2026 07:47
מוצאת לה זמן גם בחופשה (8 תגובות)
דני זכריה /שירים -04/10/2026 07:10
מג'נונה (20 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -04/10/2026 07:01
מָחָר יִהְיֶה טוֹב🌹🌹🌹 (19 תגובות)
שמואל כהן /שירים -04/10/2026 05:38
שירים
זו רק הקרמה.... זו רק הקדמה ל...
האם גם אתם רואים, שם, על רחבת הריקודים, איך הוא והיא צמודים-צמודים וידיה את צווארו מחבקים?
וואו, זו אישתו של שמוליק והוא בעלה של מיכל, אחד לשני בעיניים מביטים ופיהם כבר מאד קרובים.
אני מכיר אותו, את השובב, רואה אותו רבות בכזה מצב, והיא, כמו חשבון עובר ושב, שיורד ועולה ללא מעקב.
הוא נראה תמיד מאד תמים ולאשתו יודע להמציא סיפורים: "התארכה הישיבה בעניינים חשובים ולקום באמצע הרי זה לא נעים."
אני מכיר גם אותה השובבה, גם לה יש תמיד סיפור משלה, בערבים מרבה "לבקר חברה" וגם האוטו לא הניע, משום מה.
הנה כבר מתקרבת שעת חצות ובטח יש להם עוד מה לעשות, כנראה שזו הייתה רק הקדמה למה שיקרה בשעה הקרובה.
הוא והיא לריקוד אחרון, כי בעוד רגע ייסגר המועדון, רק עוד כוסית יין ללגום, שבנשיקות תהיה מתוקה הלשון.
יד ביד עוזבים את הרחבה ונעלמים אי-שם בחשכה, רק הירח המאיר דרך השמשה, רואה מה שבמכונית שם נַעשָׂה. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |