שירים

לילות קיץ

להחזיק. חזק חזק חזק
בקצה הצוק.
המים למטה מופלאים ממך,כסופים,לוחשים,מפתים..
הצוק קשה וחום-אפרפר ושורט ומדברי וצחיח ומאכזב.אבל אני נאחזת בו.דווקא בו
למורת הוא מוקיע ומכשיל אותי מלהלוך עליו תחת הרקיע הזה.

אתה נופל ממנו כמעט,ומתפעם
כמה גבוהים הם השמיים
        וקו המים
ככ עמוק הוא
ואתה הינך יצור בודד שסוער וצורח ונקרע ונשבר ושותק
ושוב ושוב ושוב 
וכל העולם הטפשי הזה צר מלהכיל את סער רוחך
ורוחך מה היא? וצעקותייך איה נשמעות? ובדידותך,מתי עת קיצה?
ארור הקיום אך ארור המוות
נפלאה ושמחה ושווה הכל האהבה, אך היא אינה קיימת.
ויפה היא ההצלחה,אך אינה שווה את הדרך.
וטפשי הוא הסבל.אך הוא רב כל כך.
והשקר.השקר נמצא בכל מקום

וגם הסיגריה שלי,
מרגיעה ומרעילה אותי באחת.

והחיים,הצוק העיקש והמתפורר הזה,מובילים אותנו יום יום
בצעד בטוח,אלי מוות

טבעות טבעות מצטיירות ועולות מעשן הסיגריה התחובה בין שפתי
עולות ומתמזגות באוויר ליל קיץ לח
הגב מופנה,צועד על המישור החזק תחת הרגליים
ואולי הרהורי לילות הקיץ,בצוקים של חופי השרון,יישארו שם ,נוגים לעד.
ואולי הם גם יפנו גב אל החידלון,כי גם בהם פחד,
ויוסיפו לרדוף אותנו עוד ועוד ועוד.


עד הגשם הבא.


תגובות