הזרקור (106) עם Ben-Co

1-האובדן – מהו עבורך.

מילה חזקה. האמת שזה יכול להתפרש אצלי בכמה מובנים. זה יכול להיות אובדן של זהות, שאני מאוד מכיר מעצמי, כי הרגשתי ככה בעבר. זה יכול להיות אובדן של מישהו קרוב, חברים משפחה, אהבות וכו' אובדן של רכוש עם ערך סנטימנטאלי ועוד.

באופן כללי זו תחושה נוראית, לאבד את המוּכר, האהוב. שאני אישית מאוד מפחד ממנה, אבל גם מבין שהיא חלק מהחיים. חלק לא נעים, אמנם, אבל חלק די חשוב.

2-החיפוש אחר האמת, מהי בשבילך אמת.

כנות. פתיחות. היכולת להביע את הדברים כמו שהם מבלי "לעקם" אותם. דבר מאוד חשוב בזוגיות ובקשרים בחיים באופן כללי. כמו גם היכולת להיות אמיתי עם עצמי ועם הרגשות שלי, ולדעת איך להתמודד איתם. שזה לא תמיד קל, כי יש דברים קשים בָּאמת. אני יכול לתת דוגמא אישית שלי, כשיצאתי עם מישהו, ובכלל התפתחו לי רגשות למישהו אחר באותו זמן. בחיים לא קרה לי דבר כזה. אבל הייתי צריך להיות פתוח ואמיתי איתו ולהגיד לו.

שורה תחתונה, אני חושב שאמת היא סוג של קו מנחה בחיים. תהיי אמיתי עם עצמך ועם האנשים שאתה אוהב.

3-בעקבות שירך "החצי", האם האהבה מייצרת שלמות בחייך ובחיי אדם בכלל?

אני חושב שכן. לפחות בשבילי. מבחינתי אהבה היא צורך בסיסי, הישרדותי אפילו. אולי קצת מוגזם, אבל אצלי זה תופס מקום גדול מאוד בחיים. הרבה יותר קשה, לדעתי, לחיות או לחיות טוב בלי אהבה, בלי מישהו שיודע אותי ורואה אותי, ובכל זאת מקבל אותי כמו שאני. מישהו ש"משלים" אותי.

צריך שתהיה לנו פינה חמה לחזור אליה, מישהו שמעריך, מעודד, מכיל, מקשיב ומקבל. זה מכניס המון אור לחיים. ספציפית לגבי השיר "החצי" זה על גבר שנכנס לחיי בסערה, ופשוט התאים לי כמו פאזל. היינו די מאושרים ביחד, אבל בסופו של דבר, לו החלק בפאזל לא התחבר. ושם זה נגמר.

אני בטוח שהאהבה מייצרת איזושהי כמיהה ורצון מודעים להשלמה, אך מלכתחילה יש בנו משהו חסר שדורש השלמה כזו.

4-ספר על האהבות בחייך.

היו לא מעט. הרוב רומנים שלא נמשכו יותר מידי בגלל שהייתי בארון, אבל היום זה שונה.

הראשון היה עם מישהו גדול ממני ב3 שנים. הייתה לו דירה בקיבוץ, והייתי נוסע אליו הרבה יחסית. זה התחיל כידידות/חברות, המשיך כיזיזות, ונגמר כשכל אחד הלך לדרכו. הוא לא הבין שאני מאוהב בו, רק אחרי שנתיים הוא ראה את זה. אבל אני כבר הייתי במקום אחר לגמרי באותו זמן.

השני היה בגילי, והוא הפנט אותי. הוא משך אותי ברמות חייתיות. הרגשתי תשוקה עוצמתית משתלטת עליי כשהיינו ביחד. בגלל זה גם היה לי מאוד קשה לשחרר ולהניח לזה. הוא היה חבר שלי, שלפתע איפשהו שם בדרך התפתחו בינינו דברים. זה היה קשה כי לא יכולנו לתת אחד לשני את מה שאנחנו צריכים. והוא בכלל היה סטרייט, אז ממש היה לי לא פשוט עם זה. זה נגמר, עם כמה דברים לא סגורים. אבל זה נגמר.

השלישי פשוט תפס אותי לא מוכן. אהבה ממבט ראשון. הוא בחור מקסים שהכרתי בעבודה. יצאתי עם חבר שלו שהיה מעוניין בי, וזה נגמר אחרי חודש וחצי כי התאהבתי בו, ולא בחבר שלו. היינו ביחד כמה חודשים, ואלה היו החודשים אולי הכי טובים בחיים שלי, ואני לא מגזים. היה חיבור, מעבר לפיזי ולמשיכה. היה שם משהו קסום. לפחות מבחינתי. הוא נפרד ממני לבסוף. כנראה לא התאים לו והוא לא הרגיש אותו הדבר. די עצוב, אבל זה עבר. 

הרביעי הוא העכשווי. הכרנו דרך האינטרנט לשם שינוי. ועד כמה שזה מפתיע זה מחזיק עד כה. הוא גר במרחק של שעה ממני, והוא גם סטודנט, ככה שזמן אין לנו הרבה. אבל אנחנו מתגברים על הקשיים איכשהו. אנחנו אוהבים אחד את השני. אני מרגיש מאוד חיובי עם הקשר, ומקווה שזה יתפתח למשהו רציני בעתיד.

כמובן שהיו עוד כמה בדרך, אבל אלו הם המרכזיים, שמאוד השפיעו עליי ושינו אותי.

5-נוסחה חיים נכונים בעיניך.

אני לא חושב שיש נוסחא מדויקת, זה מאוד סובייקטיבי, אבל בעיניי זה פשוט לחיות. לנצל את הימים עם האנשים שאני אוהב, לאכול בריא, אבל לא בריא מידיי. להתאמן, לנהל חיי חברה תקינים, וחיי עבודה תקינים. למצוא אהבה ולשלב אותה בחיים. לומר את מה שאני חושב, ולהקשיב באותה מידה לאנשים סביבי.

לצחוק, להינות. ללכת לקניות, לנסוע למקומות, לעשות דברים שאני אוהב, לצאת לבלות, עם חברים או משפחה. להיות שלם עם עצמי, ועם הבחירות שאני עושה בחיים ולנסות לשמור על חיוך.

לנסות לזרום עם החיים כמו שהם, ולא לפחד לטעות או ליפול, כי זה רק מחזק.

6-איך היית מגדיר את עצמך: אופטימי או פסימי, ומדוע.

אני רוב הזמן אופטימי. אני פסימי רק במקרה שאני מבואס או ממורמר.

אני תמיד מנסה לשמור על איזושהי רמה של אופטימיות, כי אני מאמין שכשאתה מחייך לעולם – הוא מחייך אליך בחזרה. יחס גורר יחס. ואם אני מפזר טוּב, אהבה ושמחה סביבי, אז אני אקבל את אותו הדבר מהסובבים אותי. וזה באמת מה שקורה.

7-הציפייה והכמיהה-כתוב עליהן.

ציפייה היא מה שמזיק אותנו

כשאין במה להיאחז,

כשהלבד על הדלת דופק

ואתה נמצא הרחק.

והכמיהה מחזקת

געגועים מרחפים,

לעמודי ברזל בנפש

עד שתפציע בי כמו

השחר.

לימים.

8-מהן ההשלכות של פרידה בחיינו.

השלכות של פרידה בחיינו מתבטאות באיבוד של משהו, חלק בנו שמתפרק, שמשתנה. וזה יכול להשפיע בכל מיני מובנים. זה משנה חלק בך, והופך אותך לאדם אחר קצת ממה שהיית. חזק יותר, סתגלן יותר, חד עין יותר ועוד.

אני מדבר מניסיון, ממקרים שקרו לי, לא מהשערות על מה יכול לקרות. אז לכן אני חושב שההשלכה הכי גדולה, זה בעצם על האישיות. אני יכול להעיד שכל הפרידות הגדולות הללו שהיו בחיי שינו אותי. חלקים גדולים מאוד בי. ואני מי שאני גם בזכות כל מה שעברתי בחיים האישיים.

9-בעקבות שירך "נרקיסיזם"-היכן עובר הגבול בין אהבה עצמית לנרקיסיסטיות?

אני מאוד משקיע בעצמי ומטפח את עצמי, ויכול להעיד שאני אוהב את עצמי. לקח לי הרבה זמן להגיע למצב שאני באמת יכול להגיד את זה ולא להתבייש בזה. כמובן לא יתר על המידה כמו בנרקיסיסטיות. הגבול עובר בכמות האהבה העצמית. כלומר אם אני אתחיל לתלות תמונות של עצמי בחדר שלי ואדבר על עצמי כל הזמן בשיחות עם חברים ואבלה זמן לא מבוטל מול המראה, אז זה לדעתי כבר מוגזם. זה בריא לדעת מי אתה ולקבל את זה, זה הופך למחלה כשאתה מתחיל להעריץ את עצמך.

10-מהי העונה האהובה עליך ומדוע.

אני מאוד אוהב את החורף. יש משהו שפשוט מושך אותי בעונה הזאת, הרוחות, הגשם והקור. יש בה קסם מסוים. זו עונה שאני מתכנס בפנים, בתוך עצמי ומהרהר בכל מיני דברים. זה נותן לי כח להמשיך. ובלי שום קשר אני נורא אוהב גשם וטיפות. אני גם אף פעם לא הולך עם מטרייה, כדי להרגיש אותו.

אני גם פחות מחבב את הקיץ, ואת השמש הרותחת שבו.

11-האם לדעתך קיימת אהבה עיוורת?

כן. לגמרי. יש אהבה שפשוט סוחפת אותך ללא תקנה, אני לא יודע אם זה קורה לכולם, אבל לי זה קרה. ואני לא מתחרט, כי זה הוציא ממני דברים שלא חשבתי שקיימים. זה נראה כמו אהבה רגילה, קשר נורמאלי, אבל באיזשהו שלב חשבתי שאני משתגע. שאני מתחרפן ממש. ורק אחרי שלקחתי צעד אחורה הבנתי מה זה היה באמת, וזו הרגשה נוראית, לפחות בשבילי זה היה כך. לדעת שהולכתי שולל.

12-ואהבה ממבט ראשון?

כן. בוודאות. קרה לי. וזו מהלומה לא פשוטה. זה טוב ולא טוב. טוב כי זה היה לי ברור ברגע שראיתי את האקס שלי בפעם הראשונה, שאני לא יכול לוותר עליו. פשוט לא הפסקתי לחשוב עליו, ורציתי כל הזמן לדעת עוד, להיות איתו עוד, להכיר אותו. זה מתחיל ממבט, מבט מסנוור, וזה מתפתח למשהו מקסים ויפה אם זה דו צדדי.

זה לא טוב במקרה שזה חד צדדי, וגם כי זה משתלט על הראש והמחשבות. מאוד טוטאלי כזה.

13-האדם והטבע, היכן הם נפגשים ביצירותיך.

אני משתמש לא מעט בטבע ביצירות שלי, או לפחות בדימויים שלו. מאוד מתחבר ואוהב את הטבע, זה מקור השראה נפלא וגם דרך לבטא ולהציג דימויים שמבטאים את הרגשות שלי. יש לי 2 יצירות בולטות ששם יש שימוש גדול בטבע [סתיו ו- הייתי עץ] שם אני פוגש אותו, מוצא את עצמי מתחבר אליו, ודרכו אני יכול להביע ולהראות את עצמי. או לפחות מה שהרגשתי באותו רגע. יש בזה יתרון גדול מאוד לדעתי, כי זה נותן פתח לאחרים להיכנס ולהבין אותי.

14-ספר על עצמך, קורותיך.

קוראים לי בן, אני בן 24 כרגע עובד בחברת הוט, בתור נציג שירות במוקד ניידות מספרים. אני אדם רגיש ומרגיש, מאוד. מתוכנן ומאורגן. מסודר ומדויק. אוהב לאהוב, אופטימי עם דמיון מפותח מאוד. מה כבר אני יכול לספר על עצמי? את השאר אתם מכירים מהשירים..

גדלתי ביקנעם עילית, לשני הורים מקסימים. יש לי שני אחים ושתי אחיות. אמנם הייתה לי ילדות לא פשוטה, וגם התבגרות לא קלה. אבא שלי לא היה הרבה בסביבה כשגדלנו, מי שגידל אותי ואת האחים והאחיות שלי היו סבא וסבתא שלנו. היו קשיים כלכליים בבית מאז שאני זוכר את עצמי. ואבא שלי תמיד היה חסר בילדותי. שנים לאחר מכן גילינו שהוא אלכוהוליסט לשעבר.

למדתי בבית ספר [חטיבה ותיכון] לחינוך מיוחד, בגלל שיש לי הפרעות קשב וריכוז, שם למדתי לבשל, ליצור ולעצב לראשונה. היו לנו סדנאות של נגרות, מתכת ואומנות שמאוד אהבתי. היו לי מורות שמאוד תמכו בי ועזרו לי מבחינת הלימודים וגם מבחינה אישית. ובגלל זה גם הצלחתי לסיים 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה, שמבחינתי זה לא מובן מאיליו.

שירתתי 3 שנים בצבא, בתור מש"ק מודיעין בבסיס סיירים ליד אילת. זה היה ממש חוויה. אני יכול לומר בוודאות שהצבא ביגר ושינה אותי, והפך אותי למי שאני היום. כל כך נהניתי בתקופה הזו, למרות שהרגשתי רוב הזמן בודד, כי הייתי עדיין בארון. שזה היה ממש קשה, אבל היו לי חברים, שעד היום אני איתם בקשר. היום הם כבר יודעים והכול בסדר.

תוך כדי הצבא בשנה האחרונה שלי, למדתי במכינה לעיצוב, שם פגשתי לראשונה בציור. ולמדתי איך לצייר. מאוד אהבתי את זה, יש בזה משהו משחרר וממלא.

אחרי הצבא התחלתי לעבוד בהוט, ואני עדיין שם בינתיים, עד שאני אתחיל ללמוד עיצוב שנה הבאה.

ממש לפני שנה יצאתי מהארון באופן רשמי, וההורים שלי מקבלים את זה ושלמים עם זה, שזה דבר שהוא לא מובן מאיליו בימינו.

15-מהם התחביבים שלך.

יש לי הרבה. אני מאוד אוהב לצייר, בעיפרון, בפחם או בצבעים [אקריליק או שמן] למדתי לצייר לפני כשנתיים-שלוש, ומאז לא הפסקתי, זה כל-כך ממלא. לשמוע מוזיקה. לצפות בסרטים וסדרות. אני אוהב לבשל, ומבשל לעצמי כל הזמן. מגיל קטן אני גם מתעסק עם אוריגאמי [קיפולי נייר]. אוהב עיצוב וכל מה שקשור לעיצוב, זה אגב מקצוע שאני הולך ללמוד, אז לפעמים אני גם אוהב לעצב דברים – עיצבתי את ההזמנה לבת מצווה של אחותי הקטנה, למשל. לצלם ולהצטלם. אוהב להתאמן בחדר כושר. גם לקרוא, אבל רק ספרים שמעניינים אותי כמו מד"ב או דרמה וכו'. וכמובן לכתוב..

16-מהו החלום הגדול ביותר שלך, המהווה הגשמה.

גם כאן יש לי הרבה, אבל אני חושב שהחלום הכי גדול שלי זה משפחה, עם בעל שהוא החצי השני שלי, וילדים [לפחות 3..] שאני והוא נגדל והם יהיו שלנו. וכולנו נגור בבית גדול וחם ואוהב. זה אחד הדברים שאני הכי שואף אליו, אולי זה נשמע מאוד פשוט, אבל בשבילי זה ממש חלום..

מעבר לזה יש לי עוד כמה חלומות קטנים שהייתי רוצה להגשים, כמו להוציא ספר קריאה משלי, להקים תערוכה של הציורים שלי – כמובן כשיהיו לי מספיק ציורים, ולהיות מעצב תעשייתי עם עבודה מעניינת ומספקת שאני אוהב ללכת אליה..

17-איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים, וכיצד אתה פועל למען זה.

בעוד 10 שנים, אני כנראה כבר נשוי לאהבת חיי, מקווה שפלוס 2 לפחות, עם תואר בעיצוב, עבודה כמעצב, ובית משלי. וחי חיים שלמים ומגוונים.

לגבי הלימודים, אני מתחיל שנה הבאה ללמוד לתואר בעיצוב תעשייתי, שזה בעיקרון עיצוב של מוצרים [שולחן, כיסא, מחשב, צעצועים, מכוניות וכו'] ואני גם עובר לגור באזור המרכז, כי הלימודים הם במרכז..

לגבי אהבת חיי, אני לא יודע מתי זה יקרה, כרגע יש לי חבר, די טרי, של כמה חודשים ואני מאוד מקווה שהכול יסתדר בינינו ונגיע לרמה של חיים משותפים בעתיד, כולל נישואים, ילדים וכל מה שמשתמע מכך.

אז אני חושב שאני די חושב על זה כל הזמן ומנסה למצוא דרך להגיע לשם, אבל יש לי תחושה שדברים יסתדרו בשבילי עם הזמן.

18-כמה זמן אתה איתנו באתר ואיך הגעת לכאן.

אני באתר כבר 3 שנים, השיר הראשון שלי פרסמתי ב 13.06.10 די הרבה זמן.. האמת שהגעתי ממש במקריות לאתר. הייתי כותב הרבה למגירה, והייתי כבר בשלב של להוציא את זה החוצה, אבל לא היה לי לאן או למי.. אז חיפשתי באינטרנט. רפרפתי בכל מיני אתרים, עד שהגעתי ל"דרך המילים" שנראה לי מאוד חמים ומזמין. ומסתבר שהוא באמת כך.. וככה פרסמתי שיר, ועוד שיר, ומשם זה התגלגל כבר.

19-בחר חמש מיצירותיך האהובות עליך במיוחד ונמק מדוע דווקא הן.

מחולל – השיר הזה מאוד חזק וקשה עבורי. אני הרגשתי סוג של איבוד זהות לרגע, ולא הבנתי מה קורה לי. הייתי צריך ללכת לאיבוד קצת כדי למצוא את עצמי. הייתי קצת במשבר, אבל זה עבר. זה מצב שלא היה פשוט עבורי והצלחתי להסביר אותו בשיר הזה. אני אוהב אותו בגלל המילים החזקות שלא פחדתי להשתמש בהן ובגלל הכוח שיש בו. הוא כאילו מסמן את השפל שלי, אך עם זאת מחזק אותי יותר.