גַּם עֵץ רְחָב תִּיתּוֹרֶת

גַּם עֵץ רְחָב תִּיתּוֹרֶת

חָשׂוּף לְמַעְגָּלֵי הַזְּמַן

וְלַצְלָלִים

הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ,

גַּם אִישׁ רְחָב נוֹף

שָׁטּוּף בָּאוֹר

שֶׁנִּדְמֶה כִּי כְּבָר נִסָּה הַכֹּל

מְהַלֵּךְ

כְּמַרְיוֹנֵטָה בְּעִקְבֵי זְמַן

וּמִצְּעֲדוֹ,

כָּעֵת, כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט בְּעֶרְגָּה לְאָחוֹר

שָׁעוּן עַל מַעֲקֶה הַיְּקוּם

שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶפְשָׁר רַק לִפֹּל

אֲנִי מְגַלֶּה

שֶׁהַמַּדְרֵגוֹת מוֹבִילוֹת לָמַרְתֵּף,

לָאַפְלוּלִית,

וְשֶׁהָאוֹר הוּא כִּסוּף