כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות. עברו להם קצת יותר מחודש ימים מאז החלה המערכה בלבנון, תקופה לא קלה עלינו ועל כל עם ישראל. את התקופה הזו העברנו בין ביתנו בצפון שהיה נתון כל העת למתקפת טילים לבין משפחות מארחות ברחבי הארץ. אבל הגיעה השעה ואני חייב לפרוק את שעל ליבי לאחר שהייתי נתון להפגזות במשך ימים רבים.
במשך השבוע היו נותרות אשתי וביתי בלעדיי בחוף מבטחים ואני הייתי חוזר לצפון לעבוד כרגיל, על מנת להראות ללקוחות החברה בה אני עובד שעסקים אצלנו כרגיל, וגם בימיי לחימה ממשיכים אצלנו בשגרת החיים העסקיים.
במשך הנדודים ברחבי הארץ עברנו מקיבוץ איילות אשר בדרום, דרך צור הדסה שליד ירושלים ועד כפר שמריהו במרכז. בכל אחד מהישובים הללו, פגשנו משפחות ואנשים נהדרים, רחבי לב שפתחו את ליבם לקראתנו ועשו הכול על מנת להשכיח מאיתנו את העובדה שביתנו נותר עזוב מאחור. ברגעים כאלה מתקרבים הלבבות שבין תושבי הארץ המקסימה הזו, מטשטשים הגבולות והדעות הקדומות אצל האנשים, מה שגורם לתחושת מאבק ביחד והתגייסות למען מטרה משותפת. זו גם ההזדמנות להודות מקרב לב לכל אותן משפחות שפתחו את ליבן בפניי תושביי הצפון ואפשרו להן להתארח אצלן לכמה ימים ולו רק כדיי לתת להן את התחושה שהן לא לבד במערכה.
"תדע כל אם עבריה שמסרה גורל חיי בנה לידי מפקדים, ראויים לכך" – משפט זה שנאמר על ידיי מי שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון בשנת 1963, מהדהד בראשי לאחר שהייתי נתקל בו רבות ניצב גאה על שלטים בבסיסי האימונים בקורסים השונים שעשיתי כחייל וכמפקד בצבא הגנה לישראל. נזכרתי במשפט לאחר שחלפה במוחי המחשבה – האם הוא באמת נכון ?!, האם יש מפקדים בצבא שלמרות שחונכו על ערכים ומוסר מאד אופייניים לצבא הגנה לישראל, אותו צבא אשר למענו חירפתי את נפשי לא פעם ולא פעמיים ואשר במסגרת שמירה על ביטחון המדינה נפגעתי והוכרתי כנכה צה"ל ?, האם ישנם מפקדים בצבא המאמינים בלב שקט וללא כל נקיפות מצפון שזה נכון לנהל את תיק ההשקעות הפרטי שלך בזמן שפלוגה וגדוד נלחמים על החזרתם של החטופים מגבול הלבנון הביתה ?, האם באמת יש להם את הפריבילגיה בהיותם רחוקים משדה הקרב, בחדר ממוזג ומוגן בקריה לעשות מעשה שלא ניתן לשער שמ"פ הנלחם את חייו ואת חיי חייליו יעצור ויבקש "פוס" בשעת הקרב, יתקשר לפקיד הבנק שלו ויבקש למכור את מניותיו ורק אז ימשיך בלחימה ?.
אני מצטער, אבל מעשים כאלה מרתיחים את דמי וגורמים לי לשאול הרבה שאלות שאין לי עליהן תשובה מיידית ורק ימים יגידו אם היה נכון לנהוג כך או לא. ואולי אותו מעשה מסמן תחילתו של ריקבון ומשהתגלה, אסור להתעלם ממנו ?, האם חינוכם של חלק ממפקדיי הצבא לוקה בחסר והערכים עליהם חונכתי כאיש צבא, לא נכונים לגביי כלל המפקדים בצבא ?
אנחנו בצפון לא מרוצים, בלשון המעטה מתוצאות המערכה. אי אפשר לומר שניצחנו את המערכה, כאשר איום הטילים לא הוסר מעלינו, וחיזבאללה לא פורק מנשקו. רק ביום האחרון לקרבות נורו לעבר שטחנו מעל ל-250 טילים, מספר שיא. אני בכל אופן הולך לישון בלב לא שקט ולמרות השקט הכפוי, הופך להיות נביא זעם ויודע בתוך תוכי שזה רק עניין של זמן עד שתתפתח לה מערכה חדשה מצפון, רק שעכשיו יצטרפו להן מדינות כמו סוריה ואיראן שישבו מהצד והביטו כיצד מדינת ישראל מאבדת לצערי את כוח ההרתעה שהיה לה עליהן בהסכימה לתנאים שהציבה לה מועצת הביטחון. עלינו להפיק את הלקחים מהקרבות כמו למשל שהמערכה הייתה ארוכה מידיי, הרבה בגלל ששמנו את מבטחנו בחיל האוויר הנהדר שיש לנו וציפינו שהוא יכריע אותה. וההיסטוריה הוכיחה כי כמעט ואין מערכות שהוכרעו דרך האוויר והייתה חובה, שוב זו דעתי הפרטית, להפעיל את כוחות הקרקע המשולבים כמה שיותר מוקדם, וזאת על מנת להפתיע את האויב ולהכריע כמה שיותר מהר כשידנו על העליונה ולעמוד במטרות שהצבנו לעצמנו בתחילתה.
