חזרה ליצירות
סיפורים

אישה קטנה במיטה גדולה

אילה בכור | (24/08/2013 19:01) | 120 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
זה סיפור שלי שנכתב סדנת הכתיבה

יצאתי לטיול בוקר, התחלתי ללכת לכיוון היציאה מן העיר,
הגעתי לשטח פתוח, הבטתי סביב וראיתי המון פרחים  בשלל צבעים,
כל השדה רק פרחים ,הלכתי  בהנאה בין הפרחים, חציתי את כל השדה ,
ואז ראיתי אותו..ראיתי את הבית הכי מוזר שראיתי מימי- בית בצורת משולש,
פירמידה? 
התקרבתי לאט לאט, כ10 מדרגות הובילו לדלת אדומה, צרה וארוכה ,עם ידית שחורה עגולה בצורת שבלול.
הייתי צמאה מאד מההליכה ומהחום בחוץ והחלטתי לנקוש בדלת ולבקש כוס מים,
טוק,טוק, אין  תשובה, לאט  סובבתי את ידית הדלת השחורה ונכנסתי פנימה,
לתוך מסדרון ארוך וחשוך ,משני צידיו תלויות על הקירות בעלי חיים  די מפחידים,
הייתי אומרת, המשכתי ללכת, חציתי את המסדרון והגעתי לסלון קטן, 
ספת קש מרופדת בבד אדום בוהק וכריות שחורות פזורות עליה, 
ממול כורסה קטנה  שחורה ועליה כרית אדומה .ממש  מוזר, 
פה הייתי כבר ממש סקרנית לדעת מי גר בבית כזה,
הסתכלתי סביב,ניסיתי לנחש מי הבעלים, הקירות, היו צבועים בלבן  וחשופים לגמרי,
רק חלון אחד היה בחדר והוא השקיף החוצה  לשדה הפרחים.
המשכתי להסתובב ומצאתי את המטבח-
היה זה מטבחון קטן ובו-כיור קטן, גזיה קטנה וארונית  קטנה,
חיפשתי כוס לשתות בה  מים, הייתי  צמאה, הרי לשם כך נכנסתי בכלל לבית הזה,
לא מצאתי כוס, אך היו המון צלחות קטנות וסכום מכל הצבעים, אך כוס לא מצאתי,
לכן שתיתי מכף ידי,
יצאתי מהמטבחון ואז ראיתי מימין עוד דלת אדומה ,עם ידית שחורה ועגולה בצורת שבלול,התחלתי לפחד  ,מהמוזרות של הבית..הרי גם בדלת בחוץ היתה אותה ידית בדיוק,, הדלת  האדומה היתה  סגורה ,
רגע, יש עליה שלט קטן, התקרבתי לנסות לקרוא ,אך המילים היו כתובות בשפה לא מובנת, לפתוח או לא לפתוח את הדלת? שאלתי את עצמי, אבל הסקרנות גברה עלי,
פתחתי, במרכז החדר היתה מיטה גדולה  ועליה כיסוי  סטן שחור,
על המיטה היו פזורות המון בובות וכולן לבושות בגדים  אדומים,
התקרבתי, נראה לי מוזר ,מיטה גדולה עם בובות ועוד כולן אדומות?
זאת לא יכולה להיות מיטה של ילדה קטנה, היא גדולה מידי ,
עם זאת ממתי נשים מבוגרות   ישנות במיטה  עם בובות אדומות?
משהו כאן לא מסתדר לי  ואפילו מתחיל להפחיד אותי..
התקרבתי עוד קצת ואז ראיתי אותה, אישה קטנה ישנה כשהיא חובקת בובה גדולה,
יצאתי על קצות האצבעות,כדי לא להעיר אותה, אך היא התעוררה ונתנה צעקה שהקפיאה אותי-מי את? איך נכנסת? מה אתה עושה כאן? לא יכולתי לענות, נבהלתי מהקול הזה  מאד,ורצתי משם בכל הכוח, רק לצאת משם ומהר,
עברתי את הפרוזדור הארוך והחוצה, החלקתי  במדרגות,
היא כמעט משיגה אותי,בקושי  קמתי והצלחתי לברוח משם,עוד רגע  ואני כבר בשדה הפרחים, 
התכופפתי,  התחבאתי, זחלתי בין הפרחים עד שיצאתי משם.
אני לא יודעת של מי הבית הזה,
מי זאת האישה המוזרה? 
אני לא בטוחה  שהיא קיימת או שהבית הזה בכלל קיים קיים 
אני לא בטוחה אם זה באמת  או חלמתי חלום?
בעקבות השיר  של אלאניס מוריסט- בדם ליבה, 

תגובות

חזרה ליצירות