יצירות אחרונות
השנה שהייתה (0 תגובות)
דני זכריה /שירים -09/10/2024 06:45
בַּמִּדְבָּר שֶׁבַּלֵּב🌹🌹🌹 (2 תגובות)
שמואל כהן /שירים -09/10/2024 02:39
מַבַּט בָּזָק (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -08/10/2024 22:44
עכשיו היא מכינה שיעורים (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -08/10/2024 16:42
מִסָּבִיב לִמְדוּרַת הַזִּכָּרוֹן🔥🔥🔥 (13 תגובות)
שמואל כהן /שירים -08/10/2024 02:38
הַבֹּׁשֶׂם / 4 / (15 תגובות)
רבקה ירון /שירים -07/10/2024 22:44
סיפורים
ברגעי שלווה
ברגעי שלווה נוף פסטורלי בצבעים
חדים וברורים משתקף מבעד לחלון הקטן. מבעד ניתן לראות את חומותיה של ירושלים ואת
סמטאות העיר העתיקה. כך מתוך חדרו של אייל החשוך מרפא התחום בבית חולים
"צרפתי", בירושלים. ריח "הסוף", המתקרב עולה מכל קומה ומכל
מסדרון. ובחדרים שוכבים חשוכי המרפא ומחכים בסבלנות לתורם להיקרא. אחיות לבושות
כנזירות חולפות, הולכות ושבות בסדר מופתי לכל חדר וחדר. והוא יושב בחדרו, נאכל לאט
וממתין בסבלנות למלאכי הגורל. בין דמדומי ערב לבין
קולות כאבים מן החדר הסמוך שמע הוא את קולה של רחל הנמהל לרגעים בצחוק פרוע וחסר
שליטה. מלא התרגשות, ידיו רוטטות ועיניו בורקות, כאשר השמיעה בקולה הערב את הנעימה
שכל כך אהב. עיניו הכחולות "עפעפו" והסומק שעלה על עור פניו החרוצות
אמרו הכל. אדווה ניצתה במחשבתו על אותה נערה
השוכבת בחוליה בחדר הסמוך. עיניהם נפגשו
לראשונה בבוקרו של יום חורפי גשום כאשר הגיעו שניהם לבית חולים ולאחר שכבר לא היה מה
לעשות איתם בבתי החולים האחרים והכריזו עליהם כחולים סופניים. וזאת הייתה גם הפעם
הראשונה שנודע לשניהם שזאת הפעם הראשונה שהם ירדו מההר העטוף מרבד תקווה צחורה אל גאיות הסיום. אך מאותו יום הם
אשר סיפקו לעצמם את התקווה ואת הכוחות להיאחז בפירורי החיים האחרונים ולנסות
להנחית על גופם ומכאובם רגעי נחת צרובים. שלובים בגורל משותף. הימים חולפים ומובסים
בריקנות. רחל נצמדת אל חלומותיה ומנעימה ברוך מוכר את נעימתה אשר מפוזמת בקול
פעמונים דקיק. אייל מרוכז בכאביו אך מנסה למצוא דרכי מילוט ונחמה דרך שירתה של רחל
השוכבת בחדר הסמוך וממתינה גם היא ליום המיוחל. מחלונה ממזרח , אורות העיר העתיקה וגלי הרוחות הדופקים בחלון סוערים לפרקים בערב חורפי במיוחד, וממזרח גגות
העיר המוסתרים מפתיתי השלג היורד. ושם מן החדר הסמוך נשמעת אנחה אחרונה. אייל מפנק עצמו בימים האחרונים, הוא מתלבש בבגדים יקרים התואמים את
גופו הצנום והחולה, בה נראה כ"רוח חולפת". בבוקרו של יום שטוף שמש
חורפית, רחל עושה את ההכנות האחרונות לקראת פרדה, אך תחושה לא מובנת לחששה לה
במוחה, בכוחותיה האחרונים היא פונה לחדרו של אייל, שם עיניה התוהות פוגשות בו שוכב
על מיטתו בחליפת מלכות אחרונה, כשחיוך קל נסוך על פניו ועננה רוחפת מעליו. רחל
ניגשת אליו לאחוז בידו הקרה, ובטרם לחשה לו מילה אחרונה נעתקה נשימתה הדלה. זה היה סיפור אהבה, סיפור אהבה שכל אחד מהם נשא אותו בליבו הפרטי. הם
נתנו כח אחד לשני מעצם השהות הצמודה שלהם. אם הייתה היא אהבה בלתי ניתנת להפשרה,
והרי בסוף דרכים היא נותרה כאגדה.
© כל
הזכויות שמורות לאלי משעלי
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |