סיפורים

הבטחות/אלכס מילמן

זרעתי הבטחות רבות בלב הפיות המחכות להשתחרר משליטיהן החוקיים, אשר חטפו נשמתם.
תלו תקוותיהם בי נשות הכפר וזקני השבט, רעולי הפנים המחכים לצאת לאור וקעקועי הצריבה שעל גופות חיילי האומנות.
בעת הזריעה, התרחקתי ממחוז חפצי, נמשלתי לנמלה החרוצה העובדת תחת ובשביל "המלכה".
נשבעתי לעצמי אמונים וריכזתי כל כישרוני לכתב ולמחברת, למילה ולמשפטים הכתובים, לתפזורת מילים המתחילה בסדר עורפי ורוחבי אשר חוצה חרבות וחותכת בדבריה את קשייהם ומצוקתם של שכבות האדם ה'צורכים תרבות' בעינייהם. 
תמכתי כסלע יציב במטרות שהחדריו בי כשהייתי קטן, ואותן(לפחות רובן) אחדיר גם לצאצאיי העתידיים ולעולם הגדול.
ניצחתי על תזמורת אינסופית של חרוזים בלתי-פוסקים, וכאשר המשכתי להפליג בהבטחותיי ובמעשיי, כך גם גדלה אמונתי וכוחי האבוד אשר שב אליי.
ביקרתי בפניות אפלות, בחושך אשר איים לעטוף עצמו עליי בעת בניתי מגדלי-תקווה בדימיוני, וסירבתי להיכנע לפחד גם כאשר החליט לבקרני בשעה שלא ציפיתי לבואו.
התבגרתי, בגרתי, והכרתי ביכולות המיוחדות שנוצרו בי, כאשר הגיע זמני היום להיעצר לרגע ולבחון את עושרי-
אמנם אינני עשיר בכסף, אך גדול אני בהצלחות ובפירות שהצלחתי לקצור מרוב פירותיי- מאלו שלא הצלחתי, אשר נכלם אני לקרוא ככישלונותיי והפסדיי, נהנים אנשים זרים ומאחל אני להם שיבושם להם לרכב על הצלחתו של זורע מוצלח!
אך הפעם אני מכוון ישירות לליבך את חיציי הנוקבים, ואשאלנה אותך שאלה שלא שאלתיך בחיי-
האם מוכנה את לעונת הזריעה שלי בנפשך ובגינתך, והאם תהי לי אם ומקלט, מנוס וביצרון, קסם ומעשה פלאים בעת זורע אני יכולתיי?
האם מאמינה את בניסים והאם חושבת את כמו, כי דרכנו לא הצטלבו במקרה ויש משמעות בדרכנו המשותפת?
האם תאזרי אומץ הפעם, ותגידי לי כן?
האם....

תגובות