יצירות אחרונות
כהרגלי ממשיך (0 תגובות)
דני זכריה /שירים -27/12/2024 06:42
זה מה שאני רוצה (0 תגובות)
זיו כץ /שירים -27/12/2024 01:30
אשליית קיומנו (1 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -26/12/2024 21:55
שיר השבוע - נִסִּים הֵם סִימָנִים🌹🌹🌹 (1 תגובות)
שמואל כהן /שירים -26/12/2024 21:54
מה איתנו מה איתם (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -26/12/2024 21:42
ציר הזמן לוחש הלאה ... (2 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -26/12/2024 20:33
רַק עוֹד רֶגַע, (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -26/12/2024 13:43
מעשה באפרים חתולים שקיבל מכתב מהגנרל פרנקו (4 תגובות)
עונתיים /סיפורים -26/12/2024 10:42
חנוכה בניו-יורק ,אי-אז (6 תגובות)
יצחק אור /שירים -26/12/2024 09:21
סיפורים
עץ נופל ביערהמכונה תמיד צודקת, ככה הם אמרו לנו. אתה הולך למרפאה או לקניון משלם עשרים דולר וחמש דקות אחר כך אתה יודע איך תמות. פשוט נכון? אז זהו שלא. בכל מהדורת חדשות מספרים על איך הפתקים הקטנים
ומרושעים האלה צדקו. בן אדם קיבל תחזית "רכבת". במשך שלושים שנה
התרחק מכל סוג של רכבת או מסילה, עד שבוקר אחד הוא נחנק מצעצוע רכבת קטן שהסתתר
בקורונפלקס שלו. אחד אחר, איש עסקים מצליח, מקבל פתק "התאבדות".
כולם חושבים שהוא יעשה איזו טעות עסקית ויקפוץ מחלון המשרד שלו מהקומה העשרים.
בערב חורפי אחד הוא חוזר לבית הדירות שלו בשכונה הטובה בעיר, ללא שום מחשבה
אובדנית אחת. לרוע מזלו, השכן שגר בפנטאוז איבד הון עתק בבורסה וכן פיתח מחשבות
אובדניות וקפץ מהמרפסת. וככה איש עסקים מצליח ללא דאגות מת "מהתאבדות". כן בטח! התאבדות בתחת שלי! אני הולך לשם עכשיו. כמו כל שאר הכבשים בעדר.
נותן להם שימשכו אותי באף, מוכר את נשמתי למכונה. אבל אני לא אשבר. כשאני אמות זה
יהיה בדרך שלי ובתנאים שלי. נכנס למרפאה הדפוקה, פותח דלת חורקת ועומד לפני
אחות עטוית כפפות ומסיכת פנים. היא מושיבה אותי על כיסא ספוג ממורטת, אפילו לא
שואלת למה אני כאן. ברור לה שבאתי "לבדיקת מוות" אין שום סיבה אחרת
להגיע לכאן. היא מניחה מכונה ניידת על השולחן, לוחצת על כפתור שחור קטן ומהנהנת עם
הראש. אני מושיט את היד, מכניס אצבע לפי השטן. מרגיש את שן הרוע חותכת אותי ושואבת
את נשמתי. האחות אפילו לא מסתכלת, המכונה משמיעה ציפצוף
וכרטיס צהוב קטן נשלף החוצה. אני חוטף אותו לפני שהאחות מבינה בכלל מה קורה. אני
משליך עשרים דולר לכיוונה ורץ חזרה הביתה. בבית כבר מחכה לי מעטפה חומה אני דוחף
את הפתק פנימה וחותם אותה. אני לא כבשה! אותי השטן לא יקח! אתם רואים, אני הבנתי את זה. אם אתה נבדק במכונה
ורואה מה קיבלת, אתה מת. אם מישהו אחר רואה את הכרטיס, אתה מת. ואתה מת, בדרך
שהמכונה קבעה. אבל אם אף אחד לא יודע מה כתוב שם אז בעצם כתוב שם הכל או שלא כתוב
שם כלום. היה חתול כזה פעם. חי, מת אף אחד לא ידע עד שפתחו את הקופסא שהוא היה בה.
ואז מה גילו? זה לא משנה מי שפתח את הקופסא הוא זה שקבע אם החתול חי או מת. אם
החתול מת, הוא מת כי איזה מטומטם החליט לפתוח את הקופסא. אני לא אפול במלכודת הזאת. אני עכשיו צועד ביער.
אני הולך לגור כאן. כאן אף אחד לא שואל אותך איך תמות. כאן אף אחד לא מת לקול
תרועת חצוצרות. לא מצלמים מבזק חדשות איך המכונה המחורבנת עשתה זאת שוב. אני הולך
לחיות כאן את כל השנים הטובות שאלוקים נתן לי. וכשהעץ שלי יפול ביער הוא לא ישמיע רעש. (נכתב בהשראת "זה הסוף שלך", החתול של שרודינגר והמשפט "אם עץ נופל ביער ואין מי שישמע אותו האם הוא משמיע רעש?") תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |