אל תשלח לחמך....

אל תשלח לחמך....מאת זיגיבר-אר

לו ראיתם בעת שישבנו במזנון,
איך לגברת הזאת יש תיאבון,
כיצד אכלה ואכלה ואני מדבר
והיא, רק האוכל ושום דבר אחר.

הכרתי אותה במקרה בנסיעה
באוטובוס ישבתי קרוב לידה,
מכסוף עמוק והחצאית הקצרה
יתכן והם שגררו אותי לעבירה.

מילא האוכל, אבל עוד השתיה,
רוקנה כוס אחת אחרי השניה,
וגם לא וויתרה על מנה אחרונה
כאילו כלום לא בא לקיבתה.

לא לא, היא לא הייתה שמנה
גוף נהדר שכולו מקרין תשוקה,
כך שלרגע לא חשבתי על החשבון
והייתי מוכן למלצר טיפ לתרום.

רק בסיום הארוחה הדשנה
התפנתה לפתוח את הפה שלה,
ולהודיעני בחיוך ברוב חוצפתה
שכעת עליה למהר לחזור לבעלה.

ואני, המום לאחר העלאת האשליה
שהנה אנחנו הולכים ישר למיטה,
מנסה לחייך כאילו דבר לא קרה
אז גם אני חזרתי הביתה לאישתי היקרה.