נס חג הסוכות/דויד סמוכה

בס"ד                                                                                                                4.10.2009

      נס חג הסוכות/דויד סמוכה

בראש השנה אוקטובר אלפיים,

התחילה האינתיפאדה השנייה,

בני שלומי שירת בגבעתי.

כשההתקוממות החלה היה בחופשה.

מיד חזר למוצב ברפיח,

אנו ההורים נכנסנו לחרדה .

עקבנו אחרי החדשות שעה אחרי שעה.

לאחר התלבטויות רבות החלטנו לנסוע לטבריה להבראה,

לקחנו איתנו את "בת אל"  הקטנה,

 ובבית נשארה דיקלה הגדולה,

על קיברו של רבי מאיר בעל הנס.

16.10.2000ביקשתי והתפללתי מנחה.

חזרנו למלון לנוח קמעה ,

בת אל ראתה תוכנית בטלביזיה.

ביקשנו ממנה בשעה שתיים לשמוע חדשות,

החדשות נפתחו שברצועת עזה היה מהומות .

שני חיילי צה"ל נפצעו, לא אמרו באיזה חומרה,

הלב דפק בעוצמה בלתי רגילה תוך דאגה.

מה עושים?

רעייתי ניסתה להתקשר לשלומי אך הוא לא ענה ,

החששות גוברים,

 מחליטים להתקשר לזיו, חבר ילדות וחובש פלוגתי.

ערב קודם הלך לתגבר את המוצב של שלומי,

דרך הוריו של זיו שמענו בדיעבד,

ששלומי הולך לפתוח את ציר פילדלפי,

 וזה מאוד מסוכן,

אנו מתקשרים לזיו לברר מה קורה .

הוא היה ליד שלומי ומהטלפון הופתע,

מיד נתן לנו את שלומי לשיחה.

שאלנו מה קורה?

 שלומי אומר לי אבא תשמע,

"זרקו עלי אבן ואני כעת מפונה ל"סורוקה",

 "קיבלתי מכה ביד."

זה רציני שאלתי?

שלומי ענה " יורד לי מעט דם ".

לבוא?

ענה לי "אם אתה רוצה אתה לא חייב".

מיד עלינו על המכונית,

ודהרנו בנסיעה אין סופית .

מטבריה לבאר שבע

דרך ארוכה לא נגמרת היום יותר מתמיד.

בדרך הפעלנו את הדרומיים,

להגיע לשלומי ולשלוח לנו עדכונים,

הוריו של זיו והבת דיקלה,

 יצאו אליו מאלפי מנשה.

אנו מדרימים וממלמלים פרקי תהילים,

לפני באר שבע התחלנו לקבל טלפונים,

היכן המיקום שלנו,

ומתי אנו מגיעים.

הגענו סוף סוף  ובאו לקראתנו ה"החלוצים".

זרזו אותנו להגיע לשלומי,

ואמרו לנו שהוא נפצע מירייה,

והוא לניתוח ממתין .

שלומי שכב על מיטה בדרך לחדר ניתוח,

 המשפט הראשון שאמר

 "אבא סגרנו מעגל".

גם אותי פינו במסוק ל"סורוקה" אחרי פציעה.

בזמן ההמתנה התברר ששלומי ניצל בנס,

האם זה בזכות התפילה על קבר מאיר בעל הנס?!

מכדור של צלף השריר בזרוע נקרע ,

באפוד ליד הלב הוא ננעץ.

אחרי שני ניתוחים

וחודשיים של שיקום מקוצרים,

שלומי חזר למוצב ברפיח

לחבריו הלוחמים,

"משורה משחרר רק המוות"

את יאיר מפקד הלחי לי ציטט,

כשאמרתי לו באחת השיחות מה אתה ממהר ?,

מקצר את השיקום וליחידה חוזר.

שלומי סיים את שירותו הצבאי עד תום,

שרות הצבאי שכלל נוסף לעזה, שני קווים בלבנון .

על אף כבנו של נכה צה"ל מגיע לו הקלות,

הוא לא ביקש התחשבות או הנחות.

                                                                           דודי