וינסטון

זורק את וינסטון ומוחק עשרים שנה

מביט דרך החלון על הרחבה

היא נראית לי אפורה ודהויה

לחשוב שמהיום

כל בוקר זה יתחיל ככה, מחדש

את ישנה כשאני עושה סיבוב ראשון

זוכרת איך זה היה לפני

על המסך היו פרוסים חלומות

הדלקתי אותו בשביל לראות

ואז כיביתי בשביל לשכוח

נזכר ברכבות דוהרות בארץ זרה

ירדתי מהן בתחנה הנכונה

בכל ערב מחדש, בכל בוקר מהתחלה

אז היה לי את וינסטון,

עכשיו יש לי אף אחד

זורק את וינסטון, מוחק עשרים שנה

על השידה נשארו לי זיכרונות

אני עם כוס קפה ובלי כלום ביד

חושב שזה כבר לא יקרה לעולם

ככה כל בוקר זה יתחיל מחדש

את נשארת במיטה, ואני יוצא לרחבה

ילדים מרעישים שם בכוונה

מנסה להיזכר איך זה היה

לפני שרשתות ענק לקחו אותנו מכאן

היה לי את וינסטון, העולם הישן

לא נשארו לי דברים להיאחז בהם

הפיתוי גדול בשביל לוותר

פתאום גיליתי זמן,

את גילית אותו לפניי

חושב שוינסטון לא יחזור יותר