אמא שלו קונץ ואבא פטנט , כל היום משחק ,או רזומה למבוגר לא אחראי ,,,סיפור,,,,
הכל התחיל במין היצף מחשבות שתפסו לי את הראש בשעות הבוקר המוקדמות ,,, שעת הריאות ,היא מ 3 ועד 5 בבוקר לפי השעון הביולוגי , בסין .
אז החלה מתקפה של מחשבת יתר שלא הניחה לי , חשתי שאין לי יציבות שאני בוגדני איש עצוב
סובל מפליטות פה שפוגעות בבני השיח שלי , ממש מתעב את השכנה , והתקף געגועים מוזר לבן שלי , וכבר אין מנוחה, הכל משחק , כל החיים שלי במשחקים , אין אמת .
כן כן . שחקן של כל מיני תפקידים ,, ורק לי אין תפקיד , אני עצוב בודד רציני חסר עמדות ,
נתפס כלא חשוב לא רלוונטי , חושבים שאני ילד , מתאכזבים . הפסדתי את החיים ,,
אף דרך אחרת לא היתה אפשרית (.-)) ,כמעט כל שנות העבדות האלקטרוניות בקיני הקוקיות
ששכרו את שירותי - שיחקתי . תמיד השגתי את המטרות לפי כל אומדן , כולל שכר הוגן,
ותמיד חשתי שמשחק , ובכל תפקיד כמנהל מוביל או כמתכנן , או כיועץ ,,,ולא פגעו בזכויותי
תמיד היתה עבודה ו,תמיד משחק ,,, האחרים היו הרציניים האחראים בעלי אכפתיות הם לא .
גם בתים בניתי , כמעט הכל נבנה בידיים , בידיים שלי ,בכל המבנים האלה שיחקתי ותמיד בשבתות
בלילות , בחגים ,,,שיחקתי בכייף נהנתי וצחקתי , למרוח את הזמן בטפסנות, בחישמול המבנה, בגגות
רעפים אדומים , באינסטלציה , בטיוח ובכל מה שצריך ושיחקתי ושיחקתי עד שנהייה בית למגורים .
והעברתי אפילו תקן וגם שם שיחקתי , תמיד שיחקתי , בכל דבר .
כך עם אנשים ועמיתים למקצועות השונים , פשוט שיחקתי איתם ,לא ריחמתי על אף אחד וגם לא עלי,
שיחקתי ברמות סיכון לא מקובלות ולא ידועות לאף אחד מלבדי – היה כייף למתוח גבולות.
פעמים שיחקו בי ובהצלחה רבה , וגרמו נזקים קשים ולא ריחמו (אין רחמים , רגש זה נשמר לגורי חתולים ), ככה זה כשמשחקים .
ובכל זאת עד היום איני יודע מהו , מהו המשחק שמתאים לי , חשבתי שאם אלמד לאפשר בטכניקת קייטי בירון , אהיה שונה , רציני יותר שקול , מתון מסודר אחראי .(אגב, קייט בירון אחלה משחק).
חשבתי שאם אשאיר אחרי חורשת אקליפטוס , אהייה יותר טוב בכל זאת לשתול לבד בשטח החקלאי שלך , פילטר ביולוגי כזה- זה מיוחד ,,, אבל אני לא יותר טוב , רק שחקן קטן כזה , בגודל זרת .
אמרתי תמציא משהו שווה לאנושות , אז עשיתי גם את המשחק הזה , מוצר ירוק שהידע שנצבר
בפיתוח ימסר חינם ליצרני כלים קרמים , ובתמורה הם ירכשו רכיבים ממרכז לוגיסטי שלי , וגם זה
מרגיש כמו משחק .
עדיין מחפש את המשחק האמיתי ,
אז הוספתי לימוד של משחק טיפולי , משחק טיפולי זה "שיאצו טרפיסט" , מה זה כייף , מרים סובלים במגע אצבע ,,,מאבחן ומרפא ,, עושה את זה טוב , באמת. ו- משחק ככה מרגיש לי , מאתר ומתקן סבל בכליי שיאצו ו_ משחק . נו מה לעשות .
אז למה למה למה לא מוצא את ההגדרה הנכונה . אולי אני מוגדר בעצם כ"משחק" .במציאות אף אחד לא מגדיר אותי כמשחק והרי כולם משתמשים מאוד ברצינות במה שאני עושה , הרי הם לא יכולים ,לעשות משהו שווה , ואני רק משחק .
ועוד תכונה מעניינת ,תמיד אחרי שקיבלו משהו שהועיל לאותם משתמשים, היחס אלי כנותן יהייה רע .זו המציאות .
ועוד נושא מעניין . מטבע הדברים אני מתעניין בנשים , חולשה שלי , הן מחפשות כל הזמן אהבה ,
משחק , ( ומי לא) , הרייני שחקן לא מאהב ( מאהבים יש באיטליה) . כשהמשחק מעייף אני עוזב , נח , וממשיך ,,,משחקי אהבה יכולים להתיש . להרבה נשים שאני מכיר יש חובות , וילדים , והורים , ומשפחות,ובריאות ככה ככה , מיליוני סיפורי צרה , הן רציניות לא יודעות לשחק ,,,הן חיות בכל כוחן ותשוקותיהן,וסבלותיהן. ורק אני נשאר ילד ומשחק ,לפעמים זו, או אחרת מתאהבת בי יותר ממה שאני יכול או צריך ( יש גם דבר כזה) לא אוהב אהבות חזקות , זה חונק ,,, (איזה מן משחק זה),,היי ,,
הכי טוב לשמור על השלווה הנפשית , כמו העצים ששתלתי, שברבות השנים הפכו לענקים .
כשמתבונן בעצי האקליפטוס , ובברככיטון המדהים , מזדהה עם שלוותם הזקופה , המוני חרקים
מתנהלים עליהם ומנסים לכלותם , והם (העצים) בשלוותם וברצינות . להם יש אמת , הם לא משחקים ,
ולא יזעקו אם יכרתו אותם , ממש כמו שאינם מגיבים לאותם אנשים שחוסים בצילם .
מה אפשר להבין על כל אותם המוני רציניים שאינם משחקים ,, ולמה משחק כל הזמן , מתי אהייה
רציני .
תודה על התשומת ,
רציני ,,,
