בקתת-אהבים

בצימר למרגלות החרמון
ביקתה יפה
מוארת וחמימה
מעיר את אותך עם שחר
הביטי נא בזריחה המופלאה המכה בשלג שירד רק אמש

צליל מחול האמירים

יודע להעיר אוהבים

שני עפרונים קטנים מביטים בך ושרים

קשקשו  בזנבם מביטים

 מחייכים

נדדה שנתם אמש עת שמעו שמעך

חפשו  ברקים רעמים אל רק נשמע קולך

עדיין תשושה אחר ליל אמש
 מעירך בליטופים עדינים על לחייך
גביניי-עינייך

נושק

נושך

לאפך
מלטף שפתייך

נושק לגורגרתך

ממולל לשונך באצבעותיי
ולוחש לך שיר באוזנייך
כל בית לאוזן אחרת
וגופך מתפתל
לופתת את השמיכה בירכייך
מחככת את פלומתך בכרית הפוך שבין רגלייך
ואני לא נוגע
רק מביט ומקריא לך את שיריי
ואת
מביטה בי ומבקשת
מביטה
מתחננת

אני מתקרב ומתרחק

מקריא ולוחש

 משורר באוזנייך
ועורך צמר  
וגרונך ניחר
אבל אני בסירובי
אני מקריא באוזנך
ואת נוגעת בניצנך
וכשמגיע הפיזמון
את מתפרקת בשאון

זוג העפרונים מביטים בתימהון

מקשקשים בכנפיהם  בפחד ומורא

הביטים החוצה אולי חזרה הסערה

אוחזת בקרנות המיטה

עוד ביאה

ועוד ביאה

עד שנופלת שדודה

על המיטה

וזכר למעשייך

נמצא באצבעך

אגלי תשוקה ניתלים בגב אצבעותייך

עדות לאשר עבר במחוזותייך

ושני העפרונים חגים מסביבך

רוצים לטעום על מה זעקותייך

רוצים לדעת  סערות שכאלו

אימרי להם שזה רק בנינו

כל  וטיפה וטיפה

רק לי נועדה