כוס התרעלה
בימים קדומים בעיר רחוקה "שלוות הרוח" שמה , חיו אנשי עמל ורוח חיים שקטים ורגועים בשלמות הנפש מלאה, ללא תככים ומריבות מכל סוג . על העיר ריחפה רוח שירה ותרבות , רבים מאנשי העיר היו כותבי שירה וסיפורים . העיר התפרסמה ביופי השירה והסיפורים שנכתבו ומכל קצוות הארץ הגיעו אנשים לשמוע וליהנות מיצירות אנשי העיר.
מדי יום התאספו בכיכר העיר אנשים והיוצרים היו מקריאים את יצירותיהם להנאת הקהל , כחלק מהמנהג המקומי הקהל יכול להעיר את הערותיו והתנהלו דיונים פוריים אשר הביאו בסיכומו של דבר ליצירות שהוו את פאר היצירה של הארץ כולה.
את העיר ניהלה המלכה "נר האש" אשר דאגה לרווחת העם , ולצרכיהם . מדי בוקר יצאה לטיול יומי שמעה על בעיות התושבים , שמעה את יצירותיהם והעירה את הערותיה. המלכה הקפידה על רוח נפש איתנה ובכל מקרה של חריג טיפלה באמצעות שומריה , על מנת לאפשר לתושבי העיר להמשיך בחייהם ולעסוק בעיסוקם.
אנשי העיר התפרנסו בעיקר מחקלאות , עבדו בשדות הנרחבים והדשנים אשר הו בקרבת העיר , ומדי פעם התקיימו תהלוכות מנחה להבאת פרי הארץ לשווקים , חגיגות שהתלוו בשירה ובמנגינות אין סוף. עת החגיגה נערי ונערות העיר היו מחוללים בחוצות , שותים את יין השיכר והעליצות הייתה בעיצומה. כך חיו תושבי העיר את חייהם במשך שנים ללא הפרעה.
+++ *** +++
הימים חלפו ובשלוות העיר התחילו להתגלות סדקים , מדי פעם ניתן היה לראות אדם מסתובב בחוסר רגיעה בלתי מוסבר. יותר ויותר ויכוחים התפתחו בקרנות הרחוב , ואף במקומות אחדים התפתחו תגרות ידיים. איש לא ידע מה גורם לשינוי. המלכה החלה לדאוג ונתנה הנחיה לבדוק את הקורה . עברו ימים והסיבה לא התגלתה . עברו יום וימים נוספים והאווירה בעיר הפכה יותר אווירת נכאים. אף איש לא ידע את ההסבר.
כול יום התאספו אנשי העיר כהרגלם בכיכר העיר והקריאו את יצירותיהם , נראה כי האנשים לא מרוצים ועושים את מלאכתם ללא חשק ואהבה. עד שיום אחד יוצר ידוע הודיע על פרישתו והודיע שהוא חוזר לענייניו. הבעיה הפכה לחמורה יותר ויותר.
קראה המלכה לאותו יוצר ושאלה אותו לפשר החלטתו , בגמגום ענה לה היוצר שיש גורם מסתורי בתוך העיר שמדי פעם פונה ליוצרים מאחרי הקלעים מבקר את יצירותיהן ופוגע ברוח היצירה החופשית . דבר נוסף אמר אותו יוצר , שכול זאת בשם "קדושת הכתיבה" תורה הקיימת מזה שנים אשר אותו גורם מטיף לו , תורה שירדה מאלוהי העיר ולא ניתן לפעול אלא תחת חוקיה. וכל הפועל מחוץ לחוקי תורה זו הרי הינו מנודה מעולם היוצרים. לבסוף הדגיש אותו יוצר שלחץ זה "מרעיל את האווירה" ומשנה ומשפיע על חיי כול תושבי העיר.
היוצר הסביר שיוצרים רבים נפגשו עם אותו גורם והפחד התחיל לחלחל , ולכן האווירה כל כך מדכאת. יוצרים רבים רוצים להביע את עצמם בצורה חופשית ולהחליט על צורת הצגת יצירתם ואותה "תורה" מגבילה אותם להתפתח , ועל כן קיימות התפרצויות כעסים ומריבות.
+++ *** +++
למחרת היום הגיעה המלכה לכיכר , לשמוע את קהל היוצרים , אכן חלקם עמד מדוכא ומסורס וחשש להביע את מילותיו בדרך שרצה . הבחינה המלכה בשינוי ונכנסה לחדרה לטקס עצה.
עברו יום ועברו יומיים האווירה בעיר לא השתפרה , ואז הכריזה המלכה על תחרות בין היוצרים , ואילו חוקי התחרות , " כול יוצר יכול להציג יצירה אחת משלו בתנאי שתהה חופשיה מכל סייגים וחוקים" , "ביום התחרות תוצג היצירה בפעם הראשונה לעיני הקהל והפרס יינתן ליוצר אשר בין השאר יציג מקוריות, תעוזה וחריגה מהכללים השגרתיים". בעת ההכרזה נשמעה המולה מקרב קהל השומעים ואז פרצו מחיאות כפיים רועמות .
לקראת מפגש התחרות הלכה והתחזקה ההתרגשות , האור חזר לעיני התושבים , כמות המריבות ירדה, ואוירה חזרה כמעט למצב הקודם.
יום התחרות הגיע , היוצר הראשון עולה על הבמה ומתחיל לקרוא את שירו,
מילים לאדם ניתנו יופי תחושתו
איתם יבנה בדמיונו את עולמו
לבנה ללבנה את הקיר יצור
גם חלון ממנו יכנס האור
דלת לאורח קורא עובר
להשמיע את אשר ליבו אומר
לא דגם לא צורה
רק איך המילה כתובה
אש הנפש להבה עוברת
מדליקה קורא ולו אומרת
להרגיש לחוש לרצות
להמשיך לקרוא עד אין סוף
