ואת לידי.

    ואת לידי...מאת זיגי בר-אור.

מאותו לילה הגעתי למסקנה

שחלום זה דבר הזוי ונפלא,

חלמתי שאת ואני שטים בסירה

ואיש מלבדנו לא נמצא בסביבה,

רק הירח מאיר את פנייך היפות

ומרחוק הלמות ליבך נשמעות.

אבל לפתע, בלי אזהרה ואותות

מעלינו עננים שחורים וגשם זלעפות,

סערה מתקרבת מאיימת בסכנות,

הסירה מתנדנדת, לבסוף מתהפכת,

גם החושך ירד, ואת מעיניי נעלמת,

הספקתי רק לראות ידך המושטת לעזרה

עד שנעלמת לגמרי משדה הראיה.

ואני, נשטפתי בזרם המים הגועשים

שסחבוני הרחק עד לקיר סלעים,

ממנו ירד מפל מים, כולו פרי דמיוני,

אבל קיבלתי מכה רצינית בראשי,

כנראה מזה התעוררתי, ואת לידי.

חיבקתי ונישקתי אותך אלפי נשיקות

כאילו לא ראיתיך שנים רבות,

הרי ידעתי, חלום הוא דבר הזוי ונפלא,

אך למה תמיד אחריו בא הדבר הנורא -

להתעורר !