שמואל ג 111113

לפעמים הוא אומר לה השמשון לדלילה, אבל רק לפעמים, היא מצידה, מאמינה כזותי, כששמשון כזה אומר, אז יש לו אמירה, ואז(בדיוק איפה שפה מתחיל הסיפור), אמון שלה ואין אמון שלה,אמון מול אמון,ותביא לי כף,(תחושת הכף דווקא היתה, יציבה, אפילו אמיתית, תחושה כזותי, של אני מאמינה לך), וגם העניין הוא,  וזהו(מכאן הדברים הולכים למקום)(ועוד מקום), זה מה יש,כשנכנסנו לעמק צרעה הזה, לא ידעתי לאן תוביל אותי(אני יודעת גם אתה לא ידעת), אבל היתה הבטחה