חזרה ליצירות
שירים

מלחמות מדבר

אוהד אברהמי | (11/11/2013 22:53) | 113 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
שמש בין ערביים על נוף מדברי, אופק שטוף דקלים ורוח פורעת בדי האוהלים.
ידיה אסופות בתוך ידיו, שפתיו על מצחה, מנחם אותה, מתנצל על שמחר יאלץ לצאת למלחמה.
מרימה אצבעה אל שפתיו, משתיקה, מרגיעה, מסבירה שהיא מבינה, נשבעת שתהיה חזקה, בולעת בדיבורה כל דמעה המאיימת לפרוץ החוצה.
מרימה ידה אל צווארו, על אצבעות רגליה נעמדת מקרבת שפתיה לנשוק לו, בידה השנייה מנחה ידו להרים שמלתה, ואת הפיקוד מיד לוקח גופו.
מקרבה אליו, אשת מדבר, ידו האחת על חלקו התחתון של גבה, ידו השנייה על מצחה, מסיטה לאחור ראשה, פותחת מרווח לשפתיו על צווארה, נושק לה אהבה, גומע אל תוך גופו כל תא ממנה.
מצמידה אל תוך חזהו, אוחז בה בחוזקה, מחבקה כאילו ממחר כבר לעולם לא ישוב לחוות אותה.
מתרחק לשנייה, חוקק יופייה בזיכרונו. היא מתקרבת בעצמה, קורעת המלבושים של אהובה, ידיו מאוגרפות, נאבק ביצר החייתי, היא נושקת לשרירי בטנו, הוא נופל ליצר החיה.
אוסף כל גופה אל תוך ידיו, מניחה על גבה, ביד אחת אוסף את ירכה, קובר שפתיו בצווארה, היא כורכת רגליה סביבו, זורקת ראשה לאחור בעונג, הוא מרים ראשו רק לשנייה, פוגש את מבטה, על פנייה מחפש הסכמה, בפעם הראשונה מבין כל מחזריה רק לו ניתנה.
הוא חודר בעדינות, חותך דרך כל גופה, היא מרגישה שמבין רגליה הוא מגיע ונוגע בליבה, היא שלו, והוא שלה, גם אם לעולם לא יחזור לאחר שיצא למלחמה.
ולמחרת הוא יצא, והיא אשת מדבר חזקה, היא מחכה.

תגובות

חזרה ליצירות