בית הנשמות האבודות

בלילה אביבי חף מעננים ,כשהשמיים נזרעו בכוכבים כפנינים, הלבנה נראתה במלואה, נדדה שנתי .שמתי פעמיי לשבילי השדות שבהם שוטטתי בילדותי הבטתי למעלה למרומים חיפשתי את חץ הצפון שיובילני בדרכי.מהורהר ובלי משים כיתתוני רגליי לפתחו של בית-הנשמות האבודות וירד עליי פחד גדול., אך סקרנותי גברה אלף מונים. דחפתי בכל כוחי את  דלת שער הברזל החלוד שלא נפתח כבר חצי דור ציריו חרקו "ותצלינה אוזניי".
ובזווית עיניי ראיתי מצבה עשוייה כשתי וערב אבני-בזלת ואבן חברון, עליה הוטבעו אותיות שנראו באור הלבנה באור פז ושם נכתב: היה איש אחד תם וישר דרך לא נטה ימין ושמאל (אלא במחשבותיו בלבד)
היה הוא האיש כשעטנז , יצרים של חיה אך בנשמתו כפיה טובה  . הלך הוא לעולם האמת  בטרם עת     מידיה של בת חווה שלא האמינה באהבתי או אולי בכלל באהבה