כל הכתוב בקטע הבא, הוא אמיתי לחלוטין. לא הכנסתי את הפרטים בתוך סיפור בדוי, כי הרגשתי שעל אהבה שכזאת, הכי ראוי לספר בפשטות.
רוצה לראות אותו רק עוד פעם אחת.
לנשק אותו, להיצמד אל גופו ולשמוע את פעימות ליבו.
לפטפט איתו בטלפון שעות על גבי שעות, להרגיש אותו,
רק עוד פעם אחת.
את אהבת חיי הכרתי בגיל צעיר יחסית. לא ידעתי לאן אני נכנסת ומה אני עושה. במבט לאחור, ייתכן שהייתי משנה כמה צעדים, מתרחקת ממנו, מנסה לשכוח עוד לפני שזה התחיל.
הכרנו דרך האינטרנט. בגיל חמש עשרה, לא חשבתי שאפשר להכיר בחורים בדרך אחרת. אבל גם לא חשבתי שיתפתח בנינו משהו רומנטי. כל כך הרבה גורמים הפרידו בנינו ואני ידעתי ששום דבר לא ייצא מהסיפור הזה.
אבל באהבה כמו באהבה, אין חוקים. השיחות שלנו באיסיקיו נמשכו שעות. הוא הצחיק אותי, עיניין אותי, הוציא ממני צדדים שלא ידעתי שקיימים בי. בשביל ילדה בגילי, זה היה מחמיא מאוד שבחור בגילו יבוא ויראה התעניינות. שלחתי לו תמונה שלי מתאילנד, עם צמות על כל השיער וברקע פילים. הוא אמר שגם הוא רוצה צמות כאלה, ושבלי שום קשר לצמות, אני יפה. לא ידעתי אם הוא כנה איתי, אז השארתי אותו על אש קטנה.
שיחת הטלפון הראשונה שלנו חקוקה בליבי. שלחתי לו את המספר שלי, ואמרתי לו שאני נוסעת לשבוע. הייתי בהרקדה, מפזזת לי על חוף הים של נהריה, כשלפתע אני מרגישה משהו זז בתוך הכיס שלי. עניתי. הרעש לא איפשר לי לשמוע דבר, אז יצאתי ממתחם הריקודים והתקדמתי לכיוון החוף.
מרוב התרגשות לשמוע אותו בפעם הראשונה, לא שמתי לב לאן אני הולכת. וכך נכנסתי לתוך הגלים הקרים, עד הברכיים בערך, ורק אז קלטתי שמשהו לא בסדר כאן. סיפרתי לו שכל הנעליים שלי ספוגות במים, והוא צחק ואמר שלפחות עכשיו הן נקיות.
הפגישה הראשונה שלנו היתה מיוחדת כל כך. נפגשנו בקניון. הייתי עם הגב אליו והתקשרתי לשאול איפה הוא. "אני ליד חנות נעליים" אמרתי לו. "רותם... יש הרבה חנויות נעליים בקניון הזה". ואז הוא ניתק. הסתובבתי אחורה ופתאום ראיתי אותו עולה במדרגות ומתקדם לכיווני.
הלב שלי השתגע וקפאתי במקום. הוא התקרב אלי, מחייך, שותק. אמרתי לו שאני לא יכולה לנשום, ונשענתי על איזשהו מעקה שהיה שם. הוא נשען לידי וחייך. "אני עד כדי כך מכוער?" שאל אותי. "לא..." אמרתי במעט האוויר שהיה לי בריאות. רציתי להגיד לו שלא ציפיתי שהוא ייראה כל כך טוב... ושהתמונות שהוא שלח כנראה לא החמיאו לו יותר מדי.
כשהסדרתי את נשימותי, הסתובבנו בקניון. הוא שאל למה אני לא מביטה לו בעיניים... וברגע שאכן עשיתי זאת- חיי השתנו. כשאני חושבת על זה, יכולתי לכתוב סיפור שלם לתחרות, רק על העיניים שלו. המבטים שלנו נקשרו בצורה שקשה לתאר... ואני התאהבתי.
בסוף הפגישה התחבקנו. באמצע רחוב סואן, אנשים ממהרים ומכוניות נוסעות מהר, ואנחנו מתחבקים. היתה לו דרך מיוחדת לחבק אותי. הוא היה גבוה ממני בהרבה, וקירב את הראש שלי אל הלב שלו. תוך כדי שאני שומעת את פעימות ליבו, הוא ליטף לי את השיער. זה היה החיבוק הקבוע שלנו, החיבוק שעשה לי כל כך הרבה טוב, וגם הרבה רע.
משם והלאה הקשר רק התחזק. טלפונים בכל בוקר, הודעות טקסט משעשעות, פגישות מדי פעם. בכל שיחה שלנו, התרגשתי מחדש. הייתי מסתובבת בחדר במעגלים קטנים והוא היה אומר שזה תחליף לחדר כושר. היה לנו קשר מיוחד מאוד. לא קשר שמבוסס על מין או על פרטים טכניים, אלא קשר נפשי. הוא חדר אל תוך נשמתי כמו שאיש לא הצליח.
וכשהוא נישק אותי, ידעתי שרק אותו אני אוהבת. הוא אמנם הזהיר אותי שהוא לא כל כך טוב בנשיקות, אבל לא היה לי אכפת. כל מה שרציתי זה רק להרגיש אותו קצת. אהבתי את הידיים שלו, את העיניים שלו, את השנינות שלו. אהבתי את זה שהוא לא ניצל אותי, למרות שהיו לו המון הזדמנויות. אהבתי את זה שהוא התייחס אלי כאל בחורה בוגרת, למרות שהיה מבוגר ממני בכמה שנים טובות. אהבתי את הקשר שלנו. קשר של נשמות.
כשהוא חיבק אותי ואמר לי שאני יפה, זה היה שונה מהפעמים האחרות שאמרו לי שאני יפה. ידעתי מה בחורים רוצים, וכשבחור היה מחמיא לי, נזהרתי. אבל הוא אמר את זה בצורה תמימה כל כך, וידעתי שהוא באמת מתכוון לזה.
הוא אהב את הנוצות שיש לי בשיער. הוא סיפר לי שכשהוא נוסע באופנוע שלו מאחורי משאית עם תרנגולות, וכל הנוצות עפות לו על הפנים, הוא נזכר בי. הוא אהב את החצאיות שלי, את התכשיטים הצבעוניים, את האובססיות שלי לדברים משונים. כשהאוגר שלי נפטר, הוא התקשר אלי ועודד אותי, וכיבד את זה שבאמת הייתי קשורה לאוגר הזה. הוא לא דיכא את הסגנון האישי שלי, וזרם עם כל השגעונות שלי. להיפך- הוא אמר שזה מה שהוא אוהב אצלי. את הייחוד.
ועכשיו, כשאנחנו כבר לא יחד, אני לא יכולה שלא לחשוב עליו.
על האיש היחיד שהצליח להצחיק אותי במצבים הכי קשים,
על האיש שגרם לי לפרפרים בבטן גם אחרי שנתיים של הכרות,
על האיש שהעריך אותי בתור אדם, ששמע את התאוריות שלי לגבי העולם שלנו...
אני לא חושבת שאני אי פעם אשכח אותך, איש שלי.
למרות כל הבלגאנים שהיו בנינו, למרות שהחברות שלי לא פירגנו לנו, למרות שלא הצלחנו לממש את אהבתנו כראוי...
אני באמת אף פעם לא אשכח אותך.
איש מיוחד.
איש מצחיק.
איש יפה.
איש שגרם לי להרגיש הכי טוב שיש.
איש שלא נולד כמוהו.
איש שאהבתי.
האיש שלי.
מזכרת קטנה מיום של כיף.
