חזרה ליצירות
סיפורים

הרוצח - חלק 1 -

The Wolf | (02/12/2013 15:10) | 104 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
נולדתי למשפחה רגילה, הקטן מארבעה אחים. אמא ואבא קשי יום, הוא עובד במפעל, היא עקרת בית.
כל יום הוא בא שיכור מהעבודה, מכה את כולנו, כולל את אמא שלנו.
אני שונא אותו, מתעב אותו.אני שונא אותה, את החלשה הזו שלא מסוגלת לעמוד על שלה ולברוח איתנו למקום אחר.זוג פחדנים.כשהייתי קטן, לא הבנתי למה הוא מכה אותנו. היום אני יודע שהוא פשוט לא יודע איך לדבר איתנו, זה לא פוטר אותו מהשנאה שאני חש כלפיו.האחים שלי מתעמרים בי בכל הזדמנות, אני הכי חלש במשפחה שלנו.אני הכי חלש בבית הספר, כולם מציקים לי יום יום, מכות, קללות ולי אין מספיק כוח להחזיר להם, אבל עדיין אני מנסה.יום אחד עוד אנקום בכולם.

יום רגיל עבר עליי בבית הספר, שוב התעמרו בי כרגיל, הפעם הצלחתי לתפוס אחד.כמעט שברתי לו את היד, אם המורים לא היו תופסים אותי, קרוב לוודאי שהוא היה מאבד את ההכרה עם כמות המכות שספג ממני.היום הבנתי כמה כוח יש לי.חזרתי הביתה, אבי עוד רגע יחזור מהעבודה שלו.הכנתי מוט ברזל בקרבת מקום, אני לא מתכוון לוותר לו הפעם.

הוא חזר.שמעתי את אמא בוכה מהמטבח, הוא אמר משהו על האוכל שלא היה מוכן על השולחן.עוד רגע יבוא על עונשו.שמעתי את צעדיו הנגררים לאורך הפרוזדור.הדלת נפתחה מעוצמת הבעיטה שלו.המוט היה בידיי.ראיתי את התדהמה המתפשטת על פניו, ראיתי את ידו נקפצת בזעם ואת אגרופו שנשלח לעבר פניי.ראיתי הכל בהילוך אטי, הרמתי את המוט והכיתי אותו בראשו.פרץ דם נפרץ במקום בו הכיתי אותו.הוא עמד, מופתע, עיניו מלאות בזעם, הוא התקרב אליי וניסה לתפוס בצווארון החולצה שלי.זינקתי אחורה, הנפתי שוב את המוט והכיתי אותו בין צלעותיו.הוא התקפל לשניים, תופס בצלעות שלו, ראיתי אותו מתמוטט לרגליי.הזעם שאגר בי כל אותם שנים פשוט התפרץ מתוכי, הכיתי בו שוב ושוב עד שהייתי בטוח שלבו נדם.שלולית דם נקוותה במהירות מתחת לגוויתו.

אחיי באו לשמע קול הנפילה והמכות של המוט באבי, הם מיהרו להיכנס.הדבר הראשון שראו היה את אבי מוטל על הרצפה ללא רוח חיים, כשהסתובבו לא יכלו לעצור את מוט הברזל שעף לעבר ראשם.הם התמוטטו מעצמת המכה כמו דומינו - אחד אחרי השני.כשנפלו מחוסרי הכרה הוצאתי עליהם את כל עצביי המתוחים.דאגתי להרוג אותם. דאגתי לרצוח אותם.שלוליות הדם של אחיי המתים נתווספו לשלולית הדם של אבי, דם הותז על הקירות והתקרה, ידיי היו מגואלות בדם.

אמי שמעה את הקולות מהמטבח ובאה בריצה.הרגתי גם אותה.ברחתי מהבית לבית הספר. לא עצרתי מעצמי.חיכיתי בשער עם מוט הברזל.מצאתי לי ספסל לשכב עליו עד אור הבוקר, בתוך בית הספר.

באור ראשון קמתי ונעמדתי בעמדה.את כל הבאים לבית הספר - הרגתי.שוב ושוב ראיתי את מבטם המופתע וההמום כשהרגישו את נחת זרועי.לא הבדלתי בין ילדים וילדות, נערים ונערות, מורים ומורות.את כולם רצחתי עם מוט הברזל, זרעתי מוות במקום בו עזרו לרצוח את נפשי.

התחלתי לברוח, בידיעה שהשוטרים עוד יגיעו.הייתי חייב לברוח הכי רחוק שרק יכולתי.למקום שבו לא יימצאו אותי ויזהו אותי כרוצח.בימים שבאו אחר כך, המעטתי להיכנס לכפרים, גנבתי ירקות ופירות כדי לא למות ברעב, רחצתי בנהרות ושתיתי מהם מים.מסע תלאות עבר עליי, עצרתי רק כשרעב תקף אותי ורק כשכוחי תש.התחזקתי בזמן מסעי.המתים אף פעם לא צצו לי בחלומות. 

חלק ראשון מסיפור קצר שכתבתי - הסיפור הראשון שיצא לי לכתוב.
כל הזכויות שמורות לThe Wolf
All rights reserved for The Wolf

תגובות

חזרה ליצירות